לִפְנֵ֤י זַעְמוֹ֙ מִ֣י יַֽעֲמ֔וֹד וּמִ֥י יָק֖וּם בַּחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ חֲמָתוֹ֙ נִתְּכָ֣ה כָאֵ֔שׁ וְהַצֻּרִ֖ים נִתְּצ֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃
רש"י
נִתְּכָה. הִגִּיעַ לָאָרֶץ, כְּמוֹ (שמות ט:לג) ״וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה״.
מלבי"ם באור המילות
זעמו, חרון אפו חמתו. כבר התבאר כי חימה היא הכעס הצפון בלב וכשיוצא לפועל נקרא אף כמ"ש (ישעיה ל"ד ב', יחזקאל ה' כ"ג) ובכ"מ, וזעם משתתף עם השמות המורים על הקללה והעונש עצמו (ישעי' י' ה'):