וָאֵ֣דְעָ֔ה כִּֽי־מְנָי֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לֹ֣א נִתָּ֑נָה וַיִּבְרְח֧וּ אִישׁ־לְשָׂדֵ֛הוּ הַלְוִיִּ֥ם וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים עֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָֽה׃
מלבי"ם
ואדעה כי מניות הלוים היינו המנות לא נתנה, הלשון יחיד מוסב על מצות נתינה, ויברחו, ועי"כ עזבו הלוים את משמרותיהם וברחו לעסוק בעבודת שדותיהם:
מצודת דוד
ואדעה. נודע לי אשר לא ניתן מתנות הלוים ואין להם די סיפוקם ולזה ברח כל אחד לשדהו לעבדה בחרישה וקצירה להחיות נפשו:
מנחת שי
זמין למנויי פרימיום בלבדאבן עזרא
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
לא נתנה. שלא נתנו ישראל שם המתנות ועל כן ברחו והלכו להם אנה ואנה לשאול מתנותיהם ולא היו עוסקים כל כך בעבודתם: