וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
בן איש חי
וירעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את ישראל מתוכם נ"ל בס"ד כי גדולתו יתברך נודעת יותר כאשר יציל החלש ביותר בתכלית החלישות מן הגבור ביותר בתכלית הגבורה ובאותו זמן לא היה אומה תקיפה ועצומה מאד כאומת מצרים ולא היה אומה חלושה ושפלה כאומת ישראל וז"ש וידעו מצרים כי אני ה' בעל היכולת והוא בנטותי את ידי על מצרים הידועה שהיתה תקיפה ועצומה יותר מכל האומות וגם שהוצאתי את ישראל שהם אומה חלושה ושפלה ביותר מתוכם ועוד נ"ל בס"ד אומרו מתוכם כלומר מתוך מ"ם סתומה כי מצרים ראשה מ"ם פתוחה וסופה מ"ם סתומה להורות שבאותו זמן כניסה יש בה אך יציאה א"א לצאת ממנה כפי חיוב המזל שלה ורק השי"ת שידד המערכות והוציאם לישראל מתוכה או יובן ע"פ מ"ש הרנ"ש ז"ל שביצ"מ נפתחה מ"ם סתומה מצד אחד ויצאו ישראל:
מגלה עמוקות
וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. נאמן הוא לשלם שכר גם נאמן ליפרע. לכן אמר ב' פעמים הקמותי את בריתי אתם לתת להם וגו'. וגם אני שמעתי וגו' הענין גם את זה לעומת זה עשה אלהים ר"ל שם של אלהים נחלק לשני פעמים גם ב' פעמים ג"ה בגימטריא אלהי"ם כי שני פעמים גם מצינו הא' (שם) גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי הוא נאמן ליפרע עונש רשעים ז"ש ארץ מגוריהם אשר גרו בה כי באמת היו אותם השנים גירות (שם יג) אם יוכל למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה הרי גם נאמן לשלם שכר. נגד גם זרעך ימנה אמר גם אני הקמותי את בריתי אתם. נגד גם אה הגוי אשר יעבודו דן אנכי אמר גם אני שמעתי נאקת בני ישראל שעל זה אמר שר של מצרים ויאמר אל עמו ע' עקומה לפי שהוא שר של ע' אומות באותו שעה הבה נתחכמה לו שלא להוסיף על יסורין פן ירבה כי הקב"ה אמר (זכריה יא) אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה על שר. זה השיב הקב"ה למשה על למה הרעותה ומאז באתי וגו' ומזה הטעם שהרע תראה שהגיע זמן הגאול' מחמת שמוסיפין על הרעה. וז"ש פן ירבה על היסורין שנתן להם הקב"ה צבא ליסורין (איוב יד) כל ימי צבאי איחל והוצאתי את צבאות"י על ג' צבאות שהם במדרש צבא ליסורין וכשנסתלקו היסורין הגיע צבא שלהם לצאת ז"ש על צבאותם על קצבה שלהם שנתן הקב"ה קצבה ז"ש ונוסף גם הוא ר"ל אותו הפסוק גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי על שונאינו ובזה ונלחם בנו ועלה וגו' על זה קאמר וגם אני שמעתי (משלי כט) חרפת אדם יתן מוקש במה שהרשעים מתייראין מגיע לידם הם היו מתייראין מזה הגם שלא להוסיף על שונאיהם לכן אמר גם אני שמעתי ר"ל אותו הגם שאמרו ונוסף גם הוא על שונאינו שמעתי שנתקיים בהם שהרי נאקת בני ישראל באה אלי אשר מצרים מעבידים אותם יותר מן הראוי ועז"א מקצר רוח ומעבודה קשה מקצר חסר ו' שהי' ראוי להם להיות במצרים מנין מקצ"ר ולא היו רק מנין רו"ח שהוא רי"ד לפי דעת פרקי ר"א שלא היו רק רט"ו שנה משנולד מנשה ה' שנים קודם רד"ו ואותה שנה שיצאו ממצרים היה משפט מצרים כל י"ב חודש הרי שלא היו בגלות רק מנין רו"ח שהוא נעלם איהים והטעם מעבודה קשה שהי' קשה עליהם לכן קצר הקב"ה זמן הגאולה או שאמר הקב"ה ליעקב אנכי אעלך גם עלה ז"ש גם אני הקמותי לקיים קרא גם עלה פתוח קברותיכם כמו שכתוב (תהלים עח) נגד אבותם עשה פלא ויוציאם ומבואר בפ' ועבדו"ם ועינ"ו אות"ם ס"ת של שם אחרון של ע"ב שהוא חשבון אלהי"ם שהיו ראוים להיות ארב"ע מאו"ת שנ"ה ס"ת ע'ת'ה תראה וכן יעקב אמר ואחר עד ע'ת'ה שהוא ס"ת וכן יוסף אמר (בראשות מד) ואת"ם על"ו לשלו"ם ס"ת בגי' אלהי"ם ז"ש וידבר אלהים:
רש"י
וידבר ה'. הוּא הַדִּבּוּר עַצְמוֹ הָאָמוּר לְמַעְלָה בא דבר אל פרעה מלך מצרים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהִפְסִיק הָעִנְיָן כְּדֵי לְיַחֲסָם, חָזַר עָלָיו לְהַתְחִיל בּוֹ: