שמות ל:לח מפרשים: רש"י, בכור שור, ברכת אשר ואבן עזרא

להריח בה. אֲבָל עוֹשֶׂה אַתָּה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ מִשֶּׁלְּךָ, כְּדֵי לְמָכְרָהּ לַצִּבּוּר (כריתות ה'):

איש אשר יעשה כמוה. וכן אמר גבי שמן המשחה שאין דרך להשתמש בשרביטו של מלך וכן אמרו רבות' שלא יעשה אדם בית תבנית היכל ולא מנורה של ז' אבל עושה הוא של ששה ושמונה ולכך נאסר לבישת שעטנז לפי שבגדי כהונה היו של כלאים שש כיתונא תכלת עמרא כמו שאמרו רבותינו ואין ראוי לזרים שילבשו מעין שלובשים משרתי הק':

רש"י ד"ה להריח בה, אבל עושה אתה במתכנתה, משלך, כדי למסרה לצבור. ע"כ. כלומר חיוב הכרת הוא דווקא על עשיית קטורת לעצמו כדי להריח בה, אבל אם עשאה כדי למוסרה לציבור - מותר. ולא ברור לי, לשם מה ימסרה לציבור. וראה רא"ם שהכוונה למוסרה להקדש להקטיר ממנה על המזבח הפנימי בכל יום. וראה "תורה תמימה" לפסוק לז (הערה עב) שכתב: טעם הדבר משום דעיקר האיסור הוא תכלית הדבר שעושין בה להריח להנאתו והוי כמו חלול קדשים, מה שאין כן המוסרה לצבור הוא כבוד קדשים, שמתכבד להוציא מעותיו לצרכי צבור בעבודת קודש. (פ' כי תשא תש"ס)