שמות לב:כ מפרשים: רקנאטי, רש"י, אלשיך ובכור שור

ויקח את העגל אשר עשו וגו'. לפי הפשט עשה זה לבזות מעשיהם כי טחן האלוה שלהן והכניסו בבטנם שיוציאוהו ברעי ובצואה שנאמר תזרם כמו דוה צא תאמר לו (ישעיה ל כב) ולפי דעת רז"ל שאמרו נתכוין לבודקם כסוטות והיה זה בסוד אפר הפרה האדומה הנתונה במים חיים וזה הסוד יתבאר במקומו:

ויזר. לְשׁוֹן נִפּוּץ, וְכֵן יְזֹרֶה עַל נָוֵהוּ גָפְרִית (איוב י"ח), וְכֵן כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת (משלי א'), שֶׁזּוֹרִין בָּהּ דָּגָן וְקִטְנִיּוֹת:

ויקח את העגל כו'. והנה ראוי לתת טעם אל השרפה הזאת כי הלא יותר בקלות יטחן הזהב טרם ישרף במו אש. אך רצה להורות להם בל יעלה על רוחם כי כח שר האש מלמעלה בו שעל כן בהשליך הזהב באש יצא העגל ההוא ע"כ שרפו באש ודכאו ואחרי כן ויטחן כו' ואפי' כזהב הניתך באש בלתי נוח ליטחן לא היה כי אף עזר טבעי לא עזרתו האש כי אם שנטחן עוד כיון להורות להם כי תחת אשר חשבו כי זה יועילם אדרבה עון אשר חטאו בעשותם אותו הוא ישבר כל הד' יסודתם אשר נבנו מהם ועל כן עשה בו ענין ד' יסודות כנגד יסוד האש וישרוף באש וכנגד יסוד העפר ויטחן עד אשר דק כעפר ומה גם במה שידענו (חולין דף פ"ח) כי טחינת זהב כשר לכסוי הדם שנקרא עפר שנאמר ועפרות זהב לו וכנגד יסוד הרוח ויזר לרוח ולעומת יסוד המים היה על פני המים ואז וישק מהם כו' ויטול מארה בכל ד' יסודותיה ויבקעו ומתו: