ילקוט שמעוני על התורה
והוצאת את האיש ההוא אין עושין עיר הנדחת אלא בבית דין של שבעים ואחד דאמר קרא והוצאת את האיש ההוא איש ואשה אתה מוצא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך. ואין דנין את השבט אלא בבית דין של שבעים ואחד, האי שבט דחטא במאי, אילימא במחלל את השבת, אימר דפליג רחמנא בין יחידים למרובים לענין עבודת אלילים בשאר מצוה מט פליג. אלא בשבט שהודח. למימרא דבדינא דרבים דיינין ליה כמאן לא כר' יאשי' ולא כר' יונתן דתניא עד כמה עושין עיר הנדחת מעשרה ועד מאה דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר ממאה ועוד רובו של שבט [ואפילו ר' יונתן לא קאמר אלא רובו אבל כולו לא]. אמר רב מתנה הכא בנשיא שבט [שחטא] עסקינן, מי לא אמר רב אדא בר אהבה כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של הגדול האי נמי הוא, רבינא אמר לעולם בשבט שהודח, ודקשיא לך בי דינא דרבים דיינין ליה, מי לא אמר ר' חייא בר יוסף והוצאת את האיש ההוא וגו' איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואין אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך. הכא נמי איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך. תנו רבנן נערה המאורסה שזינתה סולקין אותה על פתח בית אביה, אין לה פתח בית אב סוקלין אותה על פתח שער העיר, ובעיר שרובה נכרים סוקלין אותה על פתח ב"ד, ובעבודת אלילים סוקלין אותו על פתח שער שעבד בו, ובעיר שרובה נכרים סוקלין אותו על פתח ב"ד. מנהני מילי דתנו רבן שעריך זה שער שעבד בו, או אינו אלא שער שנידון בו, נאמר שעריך למטה ונאמר שעריך למעלה, מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו, אף שעריך האמור למטה שער שעבד בו.
ילקוט שמעוני על התורה
וסקלתם באבנים יכול באבנים מרובות, תלמוד לומר באבן, אי באבן יכול אפילו לא מת באבן אחת, תלמוד לומר באבנים. אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה. יכול אין לי מת בסדר הזה אלא זה בלבד, מנין לרבות כל שאר המומתין, תלמוד לומר על פי שנים עדים וגו' יומת המת. מנין שלא ילמד עד חובה, תלמוד לומר לא יומת ע"פ עד אחד. יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו מצוה בעדים להמיתו, לא מת ביד העדים מנין להמיתו ביד כל אדם, תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה. ובערת הרע מקרבך, בער עושי הרעות מישראל: