ילקוט שמעוני על התורה
זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים. וכי מה ענין זה לזה, סמכו הענין לו ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע, והרי דברים ק"ו ומה מרים שלא דברה אלא (בפניו) [שלא בפניו] של משה ולהנאתו של משה ולשבחו של מקום ולבנינו של עולם כך נענשה, המדבר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה. בדרך בשעת טרופכם. בצאתכם ממצרים בשעת גאולתכם, אלא שתלה [הכתוב] הכל ללמדך שכל זמן שהדגלים נוסעים לא היו הולכים עד שמרים מקדמת לפניהם (שנאמר) [וכה"א] ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים: