וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהוָ֑ה וַיָּב֥וֹא גַֽם־הַשָּׂטָ֖ן בְּתוֹכָֽם׃
אבודרהם
ונהגו לאחר שמתפללין ערבית לתקוע סימן קשר"ק פעם אחת ואחר כך אומ' לך אכול בשמחה לחמך וגו' מפני שאומר במדרש קהלת בשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות במוצאי יום הכפורים בת קול יוצאה ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחוח. וכת' רבינו האיי בתשובת שאלה מנהג כל ישראל לתקוע במוצאי יום הכפורים ולא מצאנו טעם לומר שהוא חובה אלא דומה שהוא זכר ליובל שנאמ' בו ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם ולפי שאינו ברור חשבון זמן היובל התקינו לתקוע בכל שנה זכר ליובל והיינו דאמרינן בר"ה ומר"ה ועד יום הכפורים שבשנת היובל לא היו עבדים נפטרין לבתיהם ולא שדות חוזרות לבעליהם, תקעו ב"ד בשופר ביום הכפורים עבדים נפטרים לבתיהם ושדות חזרות לבליהם וזהו זכר ליובל שהיו עושין בזמן הבית. וגם תוקעין אותו כמו העבדים כשיוצאים לחירות תוקעין לחירות דרור. וה"ר יצחק בן גיאת כת' שתוקעין בשופר כדי לערבב את השטן דאמרינן בפרקא קמא דיומא שהשטן יש לו רשות להשטין כל ימות השנה חוץ מיום הכפורים שאין לו רשות שנא' יגער ה' בך השטן בגימ' שס"ד כמנין ימות החמה פחות יום אחד שהוא יום הכפורים, ולמוצאי יום הכפורים ירצה להשטין וקול השופר מערבבו שופר נוטריקון אין שטן ואין פגע רע. ואל יקשה מה שכתוב באיוב ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם ותרגם המתרגם והוה ביום דינא רבא יום שבוק סורחניא אתו כתי מלאכיא למיקם בדינא קדם ה' שמשמע שהוא משטין גם ביום הכפורים שיש לומר כי קודם מתן תורה היה משטין אבל כיון שנתקדש יום זה ונתנו בו הלוחות והוא יום מחילה וסליחה אינו יכול להשטין ועליו נאמ' איש חמה יגרה מדון איש חמה בגימ' השטן.
ספר חסידים
מי שעוסק ברצון בדיניו שהוא ממונה מבית דין ועוסק בדין בישוב העולם אל ישאלו אדם בדברי תורה באותה שעה. אם יבא דין לפני חכם אל יפסוק מיד ביום הדין אף על פי שהוא יודע בבירור הדין שהרי גם העליונים אין גומרין את הדין בפעם אחת שנאמר (דניאל ז י) דינא יתיב וספרין פתיחו ודינא יתיב ושלטוניה יהעדון הרי שתי פעמים יושב בדין. וכן כתיב (תהלים ט ה) כי עשית משפטי ודיני. וכתיב (תהלים ט יז) נודע ה' משפט עשה הרי שתי עשיות משפט. וכתיב (תהלים ט ה) ישבת לכסא שופט צדק וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו. וכן כתיב (מלכים א כב יט) ראיתי את ה' יושב. וכן בדברי הימים הרי שתי פעמים יושב בדין וכן מלך יושב על כסא דין. מזרה בעיניו כל רע. וכתיב (משלי כ ח) מלך יושב על כסא דין הרי ב' פעמים וכתיב (איוב א ו) ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב וכתיב (איוב ב א) ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב ב' פעמים כתיב כן. וכן ר"ה וי"ה יושב בדין. אם העליונים כך כל שכן תחתונים. ולכך סנהדרין שני ימים ולילה אחת דנין את הנפשות. ושני וחמישי דנין למעלה ולמטה. וכן חקיו ומשפטיו לישראל. ומשפטים בל ידעום. נשים היו חשודות על שאוכלות ילדים אמרו מקצת התלמידים בן סורר ומורה כיון שעתיד להרוג את הנפש הורגים אותו כך אלו שחשודות אמר להם החכם אין ישראל על אדמתם לדון דיני נפשות ויש נשים שעל כרחם עושים ויש שמכשפות אלא זאת עשו תכריזו בבית הכנסת כשתהיינה אף החשודות שם שידעו אם ינזק אחד מן הילדים שישחיזו שניהם באבנים המקיפות את הבאר והחייבות ימותו באותה שעה וכתיב (יחזקאל יג כא) והצלתי את עמי מידכן ולא יהיו עוד בידכן למצודה: