הֵ֣ן בקדשו [בִּ֭קְדֹשָׁיו] לֹ֣א יַאֲמִ֑ין וְ֝שָׁמַ֗יִם לֹא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו׃
שלחן של ארבע
בעה"ב נכנס תחלה לבית ואורח אחריו וכשיוצא אורח יוצא ובעה"ב אחריו. יש להזהר שלא יברך בהמ"ז אם יש בשלחן אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה אא"כ נוטל רשות מהם, ואם יש בהם כהן יש לו להקדים לכהן שכ"כ וקדשתו, ודחז"ל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, לפי שחייב אדם לחלוק כבוד לזרעו של אהרן, ואם כהן ת"ח וישראל ת"ח ובא כהן לחלוק לו כבוד הרשות בידו שהרי נאמר בכהן (ויקרא כד) וקדשתו, ונאמר ג"כ בישראל (שמות יב) הגבל את ההר וקדשתו, ואין בכל המקרא אלא ב' בראש הפסוק וזה בסוף פסוק, ובא ללמד על כהן שגדולתו בראש זהו לפתוח ראשון ולברך ראשון. ות"ח גדולתו בסוף ממ"ש (תהלים כו) לקדושים אשר בארץ המה ודרז"ל אין הקדושים קרויים קדושים עד שנתנום לארץ שנאמר לקדושים אשר בארץ המה, לפי שבחייהם כתיב הן בקדושיו לא יאמין.
לקט יושר
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ, ותי' למה אמר ישעיהו להיפך, שמעו שמים והאזיני ארץ? ודרש הגאון זצ"ל רבותינו אמרי' משה רבנו ע"ה היה דומה למלאך והיה קרוב לשמים אמר האזינו השמים, משום דבקל יכול לקבל דבריו [מן] השמים והיה רחוק מן הארץ, לכך אמר לארץ שמעו, כלומר הוי מדקדק לשמוע דברי. וישעיה היה קרוב לארץ אמר להיפך. ועוד י"ל שמים הוא דמי לגיא' והארץ לעניו, משה אינו ירא מן הגיאות אמר להם באזנם כדי שישמעו שפיר, משום דהאזינו לשון אזן, אבל לענוים כיון ששמעו קצת מן התוכחה היה די להם, לכך אמר ותשמע הארץ כנגד הענוים. אבל ישעיהו היה ירא מן הגאים לכך אמר להיפך. ד"א השמים דמי לצדיקים שעשו תשובה, משום ששמים לפעמים הוא שחור ולפעמים הוא צליל כמו אחד שעושה תשובה ושנ'1 עי' במרדכי סוכה פ' הישן סי' תש"מ בשם הראבי"ה. השמים לא זכו בעיניו, כמו שנאמר2 איוב ט"ו, ט"ו. לא יאמין בקדושיו, והארץ דמי לצדיקים שלא חטאו, כמו שנאמר3 שם. והארץ לעולם עומדת. ד"א השמים דמי לאיש והארץ דמי לאשה כדאמרינן במס' תענית4 קהלת א', ד'. מטרא בעלה דארעא וע"י שמים נעשה פירות כגון אתרוג ולולב, משה פורש מן האשה לכך אמר ותשמע הארץ מרחוק אמר לנשים ותשמע, אבל לאנשים מדבר בקרוב אצלם לכך אמר להם האזינו לשון אזן אבל ישעיהו אינו מתרחק מן האשה אמר להיפך. אין לפרש כל סימני הדרשה בנקודות, אבל בודאי אכתוב בעזרת ה' אחר הדרשה מקצת דינים שדרש, אבל לא אכתוב אותם בנקודות כיון שלא ידוע לי בודאי שדרש אותם.
ספר חסידים
ואם עמדת בנסיון גדול אל תאמן בעצמך עד יום מותך לומר הואיל ולא חטאתי בזה הגדול לא אחטא יותר לפי שאין יצר הרע של היום שוה לשל אתמול לפיכך אפי' באותו דבר שמא למחר לא תוכל לסבול. שהרי דוד לא חטא באביגיל וחטא בבת שבע דוד לא חטא ברודפיו שרצו להורגו ולא שלח ידו במשיח ה' ולא נתן רשות לאבישי לשלוח יד בו ולבסוף חטא באוריה שהיה מבקש טובתו. שא"ת אוכל להאמין כי הואיל וניצלתי מעבירה גדולה הרי אתה תופש עצמך צדיק מן העליונים ולא עוד יותר ממי שברא אותך אתה מחזיק אותך וחכמתך שנאמר (איוב ד יח) הן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה הקב"ה שהוא יודע מה עתיד להיות אינו מאמין במלאכיו ובקדושיו. ואם תאמר שמחשבותיך מתחלפים מטובה לרעה כ"ש שלא תאמר וכה"א אשרי אדם מפחד תמיד שלא יחטא למד לבך מלא דעת לדעת יראת ה' וכתיב (תהלים קיט סו) טוב טעם ודעת למדני חקיך: