שׁוֹר֣וֹ עִ֭בַּר וְלֹ֣א יַגְעִ֑ל תְּפַלֵּ֥ט פָּ֝רָת֗וֹ וְלֹ֣א תְשַׁכֵּֽל׃
שולחן ערוך, אורח חיים
סַכִּינִים מַגְעִילָן בִּכְלִי רִאשׁוֹן וּמֻתָּרִין. וּכְלִי רִאשׁוֹן נִקְרָא שֶׁהִרְתִּיחוּ בּוֹ מַיִם עַל הָאֵשׁ, אֲפִלּוּ אֵינוֹ עַתָּה עַל הָאֵשׁ רַק שֶׁעוֹדֶנּוּ רוֹתֵחַ. וְקֹדֶם הַהַגְעָלָה צָרִיךְ לְשׁוּפָם יָפֶה בְּמַשְׁחֶזֶת אוֹ בְּרֵחַיִם לְהַעֲבִיר כָּל חֲלוּדָה שֶׁבָּהֶם קֹדֶם הֶכְשְׁרָם. הִילְכָּךְ אִם יֵשׁ בּוֹ גּוּמוֹת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְנַקּוֹתוֹ יָפֶה, אֵין מוֹעִיל לוֹ הַגְעָלָה (פי' הַפְּלֵטָה שֶׁהַכֵּלִים פּוֹלְטִים הָאִסוּר שֶׁבָּהֶם, וְהוּא מִלְּשׁוֹן שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל) (אִיּוֹב כא) לְבַד וְצָרִיךְ לִבּוּן בִּמְקוֹם הַגּוּמוֹת. הַגָּה: וְהַנָּדָן שֶׁל סַכִּינִים אֵין לָהּ תַּקָּנָה בְּהַגְעָלָה וְאָסוּר לְהַכְנִיס בָּהּ הַסַּכִּין, בְּפֶסַח (מַהֲרִי"ל).