איוב כח:ט הלכה: שולחן ערוך, יורה דעה

לֹא יִתֵּן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ וְלֹא יַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם, כְּדֶרֶךְ שְׁאָר הָעָם, אֶלָּא שׁוֹחֶה לְפָנָיו וְאוֹמֵר לוֹ בְּיִרְאָה וּבְכָבוֹד: (שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי, וְאִם נָתַן לוֹ רַבּוֹ שָׁלוֹם, אוֹמֵר לוֹ) שָׁלוֹם עָלֶיךָ מוֹרִי וְרַבִּי. וְכֵן נוֹהֲגִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לְתַלְמִיד לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם רַבּוֹ כְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ (אִיּוֹב כח, ט). (יְרוּשַׁלְמִי הֱבִיאוֹ הַגָּהַת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ה' וְכֵן כָּתַב תא"ו נָתִיב ב' וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יוֹנָה). וְלֹא יַחֲלֹץ תְּפִלָּיו לִפְנֵי רַבּוֹ וְלֹא יָסֵב לְפָנָיו, אֶלָּא יוֹשֵׁב כְּיוֹשֵׁב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. הָיָה רַבּוֹ יוֹשֵׁב בִּסְעֻדָּה עִם אֲחֵרִים, נוֹטֵל רְשׁוּת מֵרַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ מֵאֲחֵרִים. (רוֹקֵחַ סִימָן של"ה). וְלֹא יִתְפַּלֵּל לְפָנָיו לֹא לְאַחֲרָיו וְלֹא בְּצִדּוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאָסוּר לַהֲלֹךְ בְּצִדּוֹ, אֶלָּא יִתְרַחֵק לְאַחַר רַבּוֹ. וְלֹא יְהֵא מְכַוֵּן כְּנֶגֶד אֲחוֹרָיו, אֶלָּא יְצַדֵּד עַצְמוֹ לְצַד אַחֵר, בֵּין כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל עִמּוֹ בֵּין כְּשֶׁהוֹלֵךְ עִמּוֹ. וְחוּץ לְד' אַמּוֹת, הַכֹּל מֻתָּר. וְעַיֵּן בא"ח סי' צ"ד. וְלֹא יִכָּנֵס עִמּוֹ לַמֶּרְחָץ אֶלָּא אִם כֵּן הוּא צָרִיךְ לוֹ. הַגָּה: וְאִם הָיָה הַתַּלְמִיד בַּמֶּרְחָץ קֹדֶם לְרַבּוֹ, וּבָא רַבּוֹ לְשָׁם, אֵין צָרִיךְ לָצֵאת. (מהרי"ו בְּדִינִין). וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים עֲרֻמֵּי עֶרְוָה בַּמֶּרְחָץ, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים בְּמִכְנָסַיִם, מֻתָּר. (אֲגֻדָּה פ' מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ) וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט לִכָּנֵס עִם רַבּוֹ וְאָבִיו וְחָמִיו וּבַעַל אִמּוֹ וּבַעַל אֲחוֹתוֹ לַמֶּרְחָץ, אַף עַל פִּי שֶׁבַּגְּמָרָא אָסְרוּ כֻּלָּם, וְהַכֹּל הוּא מִטַּעַם דְּעַכְשָׁיו הוֹלְכִים בְּמִכְנָסַיִם. וְלֹא יֵשֵׁב לְפָנָיו, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: שֵׁב, וְלֹא יַעֲמֹד, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: עֲמֹד, אוֹ עַד שֶׁיִּטֹּל רְשׁוּת לַעֲמֹד. וּכְשֶׁיִּפָּטֵר מִלְּפָנָיו לֹא יַחֲזִיר לוֹ אֲחוֹרָיו, אֶלָּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו, וּפָנָיו כְּנֶגֶד פְּנֵי רַבּוֹ. הַגָּה: וְהַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ וְנָטַל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת וְלָן בָּעִיר, צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת (ש"ס פ"ק דמ"ק וְר' יְרוּחָם). וְדַוְקָא שֶׁלּא אָמַר לוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁרוֹצֶה לָלוּן בָּעִיר, אֲבָל אִם הִגִּיד לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנָּטַל רְשׁוּת, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת. (הר"ן שָׁם). וְלֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ; וְלֹא יַכְרִיעַ דְּבָרָיו בְּפָנָיו; וְלֹא יִסְתֹּר דְּבָרָיו. וְחַיָּב לַעֲמֹד מִפָּנָיו, מִשֶּׁיִּרְאֶנּוּ מֵרָחוֹק מְלֹא עֵינָיו עַד שֶׁיִּתְכַּסֶה מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יֵרָאֶה קוֹמָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ יֵשֵׁב. וַאֲפִלּוּ הָיָה רָכוּב, צָרִיךְ לַעֲמֹד מִפָּנָיו, דְּחָשִׁיב כִּמְהַלֵּךְ. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין אָדָם חַיָּב לַעֲמֹד לִפְנֵי רַבּוֹ, רַק שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם). וְדַוְקָא בְּבֵית הָרַב, אֲבָל בִּפְנֵי אֲחֵרִים שֶׁאֵין יוֹדְעִים שֶׁעָמַד לְפָנָיו, חַיָּב לַעֲמֹד. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם התוס' וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם ר"י וְעוֹד פּוֹסְקִים).