איוב לו:ח הלכה: שולחן ערוך, אבן העזר

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מֵאָבִיו, אֲפִלּוּ הוּא מַמְזֵר אוֹ עוֹבֵד ע" א, וַאֲפִלּוּ הוּא קָטָן, מִשֶּׁיָּצָא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם קֹדֶם שֶׁיָּמוּת אָחִיו, הֲרֵי זֶה זוֹקֵק (פי', קוֹשֵׁר, מֵעִנְיָן "אֲסוּרִים בַּזִּקִים") (אִיּוֹב לו, ח) אֶת אִשְׁתּוֹ לְיִבּוּם. אֲפִלּוּ הוּא גּוֹסֵס אוֹ פְּצוּעַ מַכּוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת מֵהֶם, לֹא תִּנָּשֵׂא כָּל זְמַן שֶׁהוּא חַי. אֲבָל אִם הוּא אָחִיו מֵאִמּוֹ, אוֹ שֶׁנּוֹלַד אַחַר מוֹתוֹ, יְבִמְתּוֹ מֻתֶּרֶת לַשּׁוּק. וְכֵן אִם הָיָה לוֹ אָח מֵהַשִּׁפְחָה אוֹ מֵהַנָּכְרִית, אֵינוֹ זוֹקֵק אֶת אִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה לֵדָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, הוֹאִיל וְהוֹרָתוֹ הָיְתָה שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה: