אסתר ב:יז הלכה: שולחן ערוך, אבן העזר וקיצור שלחן ערוך

מִצְוָה לְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה וּלְרַקֵּד בְּפָנֶיהָ, וְלוֹמַר שֶׁהִיא נָאָה וַחֲסוּדָה (פֵּרוּשׁ, מִן "וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו" (אֶסְתֵּר ב, יז אֲפִלּוּ אֵינָהּ נָאָה. הַגָּה: וּמָצִינוּ שֶׁרַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַי הָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵי הַכַּלָּה. וּמְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהַכְנָסַת כַּלָּה לַחֻפָּה, (דִּבְרֵי הָרַב) (פֶּרֶק קַמָּא דִּמְגִלָּה וּפֶרֶק הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה):

מִצְוָה לְשַׂמֵחַ חָתָן וְכַלָּה וְלִרְקֹד לְפָנֶיהָ וְלוֹמַר, שֶׁהִיא נָאָה וַחֲסוּדָה (מִלָּשׁוֹן וַתִּשָּא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו). וּמָצִינוּ, שֶׁרַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַי הָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵי הַכַּלָה.