במדבר ג:יג הלכה: אגרת השבת וערוך השולחן

ועוד מצאתי מפורש בראשון המועדים,¹⁰ כתוב ״בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות״ (שמות יב יח). מלשון ראב״ע לפנינו יש לומר שפירש ״בראשן״ — בראשון המועדים, כלומר, בחג הפסח. אולם, בפירושו לפסוק כתב: ״בראשון — אחז דרך קצרה, בעבור שהזכיר בתחלה ׳ראשון הוא לכם׳ (שמות יב ב), והנה טעם בחדש הראשון״. שנתנו השם לישראל לפני השבת, ״בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב״ (שמות יב יח), ואחר כך כתוב ״שבעת ימים״ (שם יב יט). והנה יום חמשה עשר מהערב שהוא יום הראשון.¹¹ ״הנה מצינו שאמר ׳שבעת ימים מצות תאכלו׳ (שמות יב טו), ופירש כי זה המספר מ׳ארבעה עשר [יום] לחדש בערב׳ (שם יב יח)״ (פירוש שמות טז כה). וכתוב ״[ולא ילין מן הבשר] אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר״ (דברים טז ד). וידוע כי בחצי הלילה היתה מכת בכורות (שמות יב כט), והנה כתוב ״ביום הכותי כל בכור״ (במדבר ג יג, ח יז).¹² בפירושו לבמדבר ח יז כתב: ״ביום הכתי — זמן, כמו ׳אתה עובר היום׳ (דברים ב יח)״. וכן כתב בפירושו לשמות טז כה: ״דע, כי ה׳יום׳ בלשון הקדש על שני דרכים…והדרך השנית שמלת ׳יום׳ נופל על זמן קרוב או רחוק, ׳ביום הכתי כל בכור׳ (במדבר ג יג, ח יז)״. ראה גם שיטה אחרת לבראשית א ה (עמ׳ קנט-קס). אבל לפנינו נראה שרצה להוכיח שהמלה ״יום״ כוללת גם היום וגם הלילה שלפניו, כ״ד שעות, ויום התורה יתחיל בערב. ובמקרא ״היום הזה יום בשורה הוא…וחכינו עד אור הבקר״ (מלכים־ב ז ט).

והנה החשך היה לפני האור, וככה כתוב.⁴⁵ כדכתיב ״וחשך על פני תהום״ (בראשית א ב). והתנועה הגדולה⁴⁶ ״התנועה הגדולה״ היא התנועה היומית, כלשון ראב״ע בפירושו לתהלים יט ז: ״הזכיר תנועותיו כפי תולדתו באמת, שהיא הפך התנועה הגדולה״. כוללת זמן החשך והאור, והיא נקראת ״יום״, שהוא יום שלם, עשרים וארבע שעות.⁴⁷ כך משמע מפירושו הרגיל לבראשית א ה: ״טעם ׳יום אחד׳ הוא על תנועת הגלגל״. וכן כתב בפירושו לשמות לד כא: ״היום הידוע השלם הוא תנועת הגלגל העליון ממזרח למערב בעשרים וארבע שעות״. כמו כן כתב בפירושו הקצר לשמות לה ג (עמ׳ שנא): ״פירוש ׳יום׳ על שני דרכים. האחד היום והלילה. והשני זמן ועת. כמו ׳והיה ביום ההוא׳ (ישעיה ז כג, ועוד). וכן ׳אתה עובר היום את הירדן׳ (דברים ט א)״. אבל בפירושו לשמות טז כה (עמ׳ קו) אינו משמע כן: ״דע, כי ה׳יום׳ בלשון הקדש על שני דרכים. האחת כאשר הזכרתי, כל זמן שאור השמש עומד על הארץ כנגד כל מקום…והדרך השנית, שמלת ׳יום׳ נופל על זמן קרוב או רחוק. ׳ביום הכותי כל בכור׳ (במדבר ג יג), ׳אתה עובר היום׳ (דברים ט א), ׳אל ארץ אחרת כיום הזה׳ (שם כט כז), ׳והיה ביום ההוא׳ (ישעיה ז כא, ועוד). ורבים ככה״. כמו כן כתב בשיטה אחרת לבראשית א ה (עמ׳ קנט-קס): ״אחר שהערב לילה, איך יקרא הכתוב כי הערב והבקר יקראו ׳יום אחד׳. כי הלילה הפך היום, ואיך יקרא הלילה ׳יום׳? ואין טענה ׳מיום הכותי כל בכור׳ (במדבר ג יג), כי הטעם כמו עת. כדרך ׳אתה עובר היום׳ (דברים ט א). וככה ׳יום צעקתי בלילה נגדך׳ (תהלים פח ב). והאמת כי הלילה לא יקרא ׳יום׳. והנה כתוב ׳לילה ליום ישימו׳ (איוב יז יב). וכתוב ׳שלשה ימים ושלשה לילות׳ (יונה ב א)״. ואין טענה בעבור שהקדים להזכיר ״ויקרא אלהים לאור יום״ (בראשית א ה) לפני הלילה, כי כן משפט הלשון, כאשר יזכיר שני דברים יתחיל מן האחרון. כמו ״ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו״ (יהושע כד ד). וככה ״לך יום אף לך לילה״ (תהלים עד טז), והזכיר המאור הקטן שהוא מושל בלילה לפני הגדול שהוא נכבד ממנו.⁴⁸ לשון הכתוב היא ״לך יום אף לך לילה, אתה הכינות מאור ושמש״ (תהלים עד טז), ופירש שם ראב״ע: ״מאור הוא הירח. והזכירו לפני השמש בעבור שהשלים במלת ׳לילה׳. כי כן דרך המקרא״. . גם אין לטעון שאמר הכתוב ״יוצר אור ובורא חשך״ (ישעיה מה ז), כי הקדימו לפי שיש לו יתרון מן החשך, אף על פי שהחשך היה לפני האור. כמו ״יצחק וישמעאל בניו״ (בראשית כה ט). וכן ״שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו״ (שם מט לא), והוא קבר אותה.

ולכן נראה לעניות דעתי דאין הכוונה במאי בעית טפי ברך בוכרך ליתנו להכהן אלא דה"פ דהנה במצרים נתקדשו בכורי אדם ובכורי בהמה והנה בכורי בהמה נתקדשו לקרבן אבל במה נתקדשו הבכורי אדם ומהו זה מאי דכתיב בבמדבר הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו וגו' והנה במדבר היתה קדושתם לעבודת המשכן ונלקחו הלוים תחתם כדכתיב שם קח את הלוים תחת כל בכור וגו' אבל א"כ מה היא קדושתם לדורות ואין לומר דבאמת אינם קדושים לדורות דא"כ למה צריכים פדיון ועוד דהא גם בהמת הלוים נקדשו תחת בהמתם כמבואר שם ועכ"ז גם לדורות הם קדושים כל בכורי בהמת ישראל וא"כ גם בכורי אדם כן הוא.