במדבר טו:כ הלכה: פסקי חלה, משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ומשנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין

ירושלמי (פ"א הלכה ג): מה טעמן דרבנן נאמר (דברים טז, ג) לחם בפסח ונאמר (במדבר טו, יט) לחם בחלה מה לחם האמור בפסח דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ אף לחם שנאמר בחלה דבר שבא לידי מצה וחמץ, מה טעמיה דר' אליעזר כתרומת (ה)גורן כן תרימו אותה (שם שם, כ) מה תרומת הגורן מפירות [שהביאו שליש אף זו מפירות שהביאו שליש, ולית ליה לרבי אליעזר] לחם לחם אשכח תני בשם ר' אליעזר אינה חייבת בחלה ואין אדם יוצא ידי חובתו בפסח עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש ובכל שאר המשקין חייבת בחלה. דתנן (פ"ב, מ"ב): עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה, ואף על פי שלמדו לחם שנאמר בחלה מלחם שנאמר בפסח ואלו לחם שנאמר בפסח אינו בא לידי חימוץ כשנילושה במי פירות לבד שאין מי פירות מחמיצין, מסתברא שלא למדו מלחם שנאמר בפסח אלא המינין הבאין לידי מצה וחמץ, ואפילו בפסח היו יוצאין בה אלא שהיא מצה עשירה ובעינן לחם עוני וליכא ובין שעשאה לאפותה בתנור בין באילפס, בין הרתיח ולבסוף הדביק בין הדביק ולבסוף הרתיח חייבת בחלה. והא דתנן בראשון של מסכת חלה (מ"ד): הסופגנין והדובשנין והאסקריטון וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה, פליגי בה ריש לקיש ור' יוחנן בפסחים בפרק כל שעה (לז, א), דאמרינן התם ריש לקיש אומר הללו מעשה אילפס הן, כלומר שאין לחם אלא האפוי בתנור או כעין תנור שהרתיח ולבסוף הדביק אבל הדביק ולבסוף הרתיח אין זה כעין תנור ואין קרוי לחם ופטורין מן החלה, ור' יוחנן סבר אפילו מעשה אילפס חייבין בחלה אלא הללו שעשאן בחמה. ובירושלמי (פ"א, ה"ג) העמידו מחלוקתן בשהאור מהלך תחתיו, דריש לקיש סבר כל שהאור מהלך תחתיו כאילפס אינו לחם שאין זה כעין תנור, ור' יוחנן סבר אף על פי שהאור מהלך תחתיו הרי זה לחם כל שנעשה על ידי האור הרי זה כעין תנור, וקיימא לן כר' יוחנן מדלא מני הא מהני תלת דמני בריש פרק החולץ (יבמות לז, א) דהלכתא בהו כריש לקיש לגבי ר' יוחנן וכן פסק הרב אלפסי ורבי אחא משבחא ז"ל (שאלתות פרשת צו פי' עז) וכן בתוספות (פסחים לז, ב) .

ירושלמי (פ"א, ה"ד): קמח קלי שעשאו בצק חייב ר' יוסי בשם ר' יוחנן והוא שאפיין. ב. גרסינן בעירובין פרק כיצד משתתפין (עירובין פ"ג, א-ב): תנו רבנן ראשית עריסותיכם (במדבר טו, כ) כדי עיסת מדבר וכמה עיסת מדבר והעומר עשירית האיפה הוא (שמות טז, לו) מכאן אמרו שבעת רבעים ועוד קמח חייבין שש לירושלמית וחמש לצפורית. ושיעור ועוד היינו ביצה , לפי שהעומר שהיא עיסת מדבר עשירית האיפה היא ואיפה שלש סאין וסאה ששה קבין נמצאת האיפה י"ח קבין והקב ארבע לוגין דהיינו ששה רובעי קב בחמש וביצה וחומש ביצה , וכן קבה מלוגנאה לפסחא דאתקין רב וכן לחלה. והא אנן תנן (פ"ב, מ"ו) חמשת רבעים קמח חייבין בחלה קבה מלוגנאה נמי קאי אהאי שיעורא.

גרסינן בפרק ראשית הגז בשחיטת חולין (קלה, א-ב): תניא בהמת שותפין חייבת בראשית הגז ור' אלעאי פוטר, ואמר מאי טעמא דר' אלעאי אמר קרא (דברים יח, ד) צאנך ולא של שותפות, ורבנן (ההוא) למעוטי שותפות גוי, אמר רבא ומודה רבי אלעאי בתרומה אף על גב דכתיב (שם) דגנך דידך אין שותפות לא כתב רחמנא (במדבר יח, כז) תרומתכם אלא דגנך למה לי למעוטי שותפות גוי. חלה אף על גב דכתיב (שם טו, כ) ראשית ואיכא למימר נילף ראשית ראשית מראשית הגז מה להלן דשותפות [לא] אף כאן דשותפות לא כתב רחמנא (שם) עריסותיכם, אלא טעמא דכתב רחמנא עריסותיכם הא לאו הכי הוה אמינא נילף ראשית ראשית מראשית הגז אדרבא נילף מתרומה, כלומר דכל היכא דאיכא קולא וחומרא לחומרא ילפינן. ופריק (אין) הכי נמי [אלא] עריסותיכם למה לי [כדי] עריסותיכם. אמר ר' חנינא מסורא ליתנהו להנהו כללי, דתניא בהמת השותפין חייבת במתנות ור' אלעאי פוטר מאי טעמא יליף נתינה נתינה מראשית הגז מה להלן דשותפות לא אף כאן דשותפות לא ואי סלקא דעתך בתרומה מחייב (עליה) [נילף] נתינה נתינה מתרומה, אלא שמע מינה בתרומה [נמי] פוטר, והא דכתב רחמנא תרומתכם לאו לרבויי שותפות אלא שדרך התורה ברוב המצות לדבר כן דרך כלל.