במדבר ט:יב הלכה: משנה תורה, הלכות קרבן פסח, משנה תורה, מצוות לא תעשה, ספר המצוות וספר החינוך

יָחִיד שֶׁשָּׁחַט אֶת הַפֶּסַח לְעַצְמוֹ כָּשֵׁר. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לֶאֱכוֹל אֶת כֻּלּוֹ. וּמִשְׁתַּדְּלִין שֶׁלֹּא יִשְׁחַט לְכַתְּחִלָּה עַל יָחִיד שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מז) (במדבר ט יא יב) "יַעֲשׂוּ אֹתוֹ":

הַשׁוֹבֵר עֶצֶם בְּפֶסַח טָהוֹר הֲרֵי זֶה לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מו) "וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ". וְכֵן נֶאֱמַר בְּפֶסַח שֵׁנִי וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. אֲבָל פֶּסַח שֶׁבָּא בְּטֻמְאָה אִם שָׁבַר בּוֹ עֶצֶם אֵינוֹ לוֹקֶה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ בְּטָהוֹר וְלֹא בְּטָמֵא. אֶחָד הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר אוֹ שֶׁשָּׁבַר בּוֹ עֶצֶם מִבְּעוֹד יוֹם אוֹ שֶׁשָּׁבַר אַחַר כַּמָּה יָמִים הֲרֵי זֶה לוֹקֶה:

כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל אֶת הַפֶּסַח חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר וְאוֹכֵל וְחוֹתֵךְ הָעֲצָמוֹת מִן הַפֶּרֶק וּמְפָרְקָן אִם רָצָה. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְגִיד הַנָּשֶׁה מוֹצִיאוֹ וּמַנִּיחוֹ עִם שְׁאָר הַגִּידִים וְהָעֲצָמוֹת וְהַקְּרוּמוֹת שֶׁיּוֹצְאִין בִּשְׁעַת אֲכִילָה. שֶׁאֵין מְנַקִּין אוֹתוֹ כִּשְׁאָר הַבָּשָׂר וְאֵין מְחַתְּכִין אוֹתוֹ אֶלָּא צוֹלִין אוֹתוֹ שָׁלֵם. וְאִם חֲתָכוֹ חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת כָּשֵׁר וְהוּא שֶׁלֹּא יֶחְסַר אֵיבָר. צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא יַשְׁאִיר מִבְּשַׂר הַפֶּסַח עַד בֹּקֶר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב י) "לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר". וְכֵן בַּשֵּׁנִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט יב) "לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר". וְאִם הִשְׁאִיר מִמֶּנּוּ בֵּין בָּרִאשׁוֹן בֵּין בַּשֵּׁנִי עָבַר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי נִתָּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב י) "וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ":