שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן׃
שלחן של ארבע
ברכה ב' המוציא לחם מן הארץ, וברכה מדברי סופרים הוא מק"ו ומה כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש שיש לו לברך, פי' כשהוא שבע וכבר נהנה מקדשי שמים ממה שהוא אסור לו כהקדש קודם שיברך כשהוא רעב ובא ליהנות מקדשי שמים לא כ"ש שיש לו לברך קודם שיאכל כדי שלא יתחייב קרבן מעילה, וברכה זו היה ראוי לומר מן האדמה אלא שאחז הכתוב להוציא לחם מן הארץ. ואם תדקדק בלשון לחם תמצא שבארו מזון כמו (דניאל ה) עבד לחם רב, שהרי הלחם אינו יוצא מן הארץ אלא התבואה שממנה עושים לחם, וכן תמצא במן (שמות יו) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. וידוע שלא ירד לחם מן השמים אלא המן שממנו עושים לחם שנאמר (במדבר י״א:ח׳) ועשו אותו עגות: