וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֵ֚ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד קֶ֖צֶף עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
משנה תורה, הלכות בית הבחירה
וְאִם בִּטְּלוּ שְׁמִירָה עָבְרוּ בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח ה) "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ". וּלְשׁוֹן שְׁמִירָה אַזְהָרָה הִיא הָא לָמַדְתָּ שֶׁשְּׁמִירָתוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. וּבִטּוּל שְׁמִירָתוֹ מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה:
משנה תורה, מצוות לא תעשה
שלא להשבית שמירה סביב למקדש, שנאמר "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא יח, ל).
ספר החינוך
שלא לבטל שמירת המקדש - שלא לבטל שמירת המקדש ללכת סביבו תמיד בכל לילה, שנאמר (במדבר יח ה) ושמרתם את משמרת הקדש. וידוע שלשון שמירה עומד במקום לאו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (עירובין צו, א) כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. ואמרו במכלתא ושמרו את משמרת אהל מועד אין לי אלא בעשה, ומנין בלא תעשה? תלמוד לומר ושמרתם את משמרת הקדש. עד כאן, ואולי דרשו עשה ולאו כשימצאו שני המקראות מורים על דבר אחד ומאותו שבא דרך צווי לנכח למדו הלאו, והצווי הנסתר שהוא קל ממנו דרשו בעשה, וכל שוקל הדברים במאזני צדק יודה בזה שהנסתר קל מצווי, שהוא לנכח.