וְנִסְכּוֹ֙ רְבִיעִ֣ת הַהִ֔ין לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד בַּקֹּ֗דֶשׁ הַסֵּ֛ךְ נֶ֥סֶךְ שֵׁכָ֖ר לַיהוָֽה׃
שלחן של ארבע
ועוד טעם אחר שתקנו על שנוי היין הטוב והמטיב, לפי שהיין משקה היוצא מן הענבים שבכרם, וכבר אמרו חז"ל (ברכות דף מח) ז' שנים זבלו האויבים את כרמיהם מדם הרוגי ביתר, ומטעם זה תקנו על שנוי היין הטוב והמטיב, וצריך שתדע כי מדרך התורה יתחייב שיהיה האדם גדור באכילתו ובשתיתו ושיהא ג"כ בזה שומר פיו, וזהו שהזכיר התורה המאכלים המותרים והאסורים ואח"כ סמך להם ואמר קדושים תהיו, כלומר שתהיו פרושים וגדורים אפילו מן המאכלים הטהורים והמותרים שאם לא יגדור א"ע מן המאכל המותר הערב לו יותר מדאי, יהיה בזוללי בשר ובסובאי יין ונמצא מחלל א"ע ומדותיו ואם ת"ח הוא מחלל תורתו, וכבר הורו לנו רז"ל היאך יתנהג האדם בשתיתו והוא שיגמע היין וישהה בגרונו ועם זה ישבע, והביאו ראיה מן המזבח שהיו סותמין את השיתין והם הנקבים שתחת חלל המזבח שהנסכים משם יורדין לתהום כדי שישהה היין במזבח, וזהו אמרו בפרק לולב וערבה (סוכה דף מט ב) אמר ריש לקיש בשעה שמנסכין היין בחג על גבי המזבח פוקקין את השיתין שנאמר (במדבר כ״ח:ז׳) בקדש הסך נסך שכר לה', שכר לשון שמחה לשון שביעה לשון שכרות, אמר רבא שמע מינה כי שבע איניש חמרא מגרוניה שבע, פי' ישהה בגרונו ויהיה שבע כי כן היו משהין היין במזבח. ואמרו במס' יומא (פ"ז דף עא) כל המשקה יין לת"ח כאלו מקריב נסכים על גבי המזבח שנא' אליכם אישים אקרא וכן הוא נדרש אישים לשון אשישה, אשים לשון קרבן אשה לה':
שלחן של ארבע
ומדרך הותיקין מחמירין להזהר בכוס של ברכה בי' דברים שהצריכו בו. ואלו הן הדחה שטיפה חי מלא עטור ועטוף, נוטלו בשתי ידיו ואוחזו בימין ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו ומשגרו לאנשי ביתו. פירוש הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ. חי עד ברכת הארץ נותן לתוכו מים. ויש שפי' חי שיצא מן הכלי מיד סמוך לסעודה מלשון מים חיים שנשאבו מן המעין מיד. ויש שפי' חי שיהיה הכוס שלם לא חסר לפי שהכלים שבירתן זו היא מיתתן. אין מברכין על הכוס של ברכת המזון עד שיתן לתוכו מים משום דבעינן מצוה מן המובחר ודבר מזוג לפי שהיין חי מזיק הוא ועיקר חיוב הברכה הוא על דבר שאינו מזיקו. וכך אמרו אין מברכין על כוס של ברכה עד שיתן לתוכו מים, ודוקא ברכה דברכת המזון אבל ברכה דבורא פרי הגפן מברכין עליו, וכן מקדשין עליו דומיא דנסוך דכתיב (במדבר כ״ח:ז׳) הסך נסך שכר לה' בעינן יין המשכר, וכאותה שאמרו כגון זה צריך לברך עליו ולומר עליו הלל הגדול. וכבר ידעת כי היין רמז למדה"ד ומספרו שבעים, כי יש למעלה שבעים שרים ניזונים ממדת הגבורה וכולן נמשכים מן הרחמים בדוגמת יעקב השלישי שבמרכבה שיצאו ממנו שבעים נפש. ומטעם זה מנעו לנזיר להפריש עצמו מכל אשר יצא מגפן היין לפי שהוא דבק עם הרחמים כמ"ש (שם ו) איש כי יפליא לנדור נדר נזיר, ועל כן הצריכו חז"ל בכוס של ברכת המזון שהוא מן התורה שלא לברך עליו עד שיתן לתוכו מים כיון שכונת הברכה לעצם הרחמים דא"ר יוחנן (ברכות פ"ז דף נא) כל המברך על הכוס של ברכה מלא נותנין לו נחלה בלא מצרים שנא' (דברים ל״ג:כ״ג) ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, ר' יוסי בר חנינא אומר זוכה ונוחל שני עולמים העוה"ז והעוה"ב שנא' ים ודרום ירשה, ור' יוחנן היה מוכיח נחלה בלא מצרים מלשון ים ודרום ירשה, ור' יוסי מודה ליה בכך ומוסיף ממה שכתוב ים ודרום ירשה ולא אמר רש לפי שהעולם הבא נברא ביו"ד והעוה"ז בה"א. ומה שאמר בו בספר הבהיר ים ודרום ירשה רש היה לו לומר וכתיב ירשה יש אומר רש הכל נתן לך ולואי שתשמור דרכיו הוא ענין פנימי ונעלם, כי ים ודרום בא לרמוז השלום והברית והם החכמה והבינה והבן זה. עיטור מעטרו בתלמידים כדאמר רב חסדא מעטר ליה בנטלי. עטוף רב פפא אמר מעטף יתיב ומברך. רב אשי פריש סודרא ארישיה. ונוטלו בשתי ידיו דכתיב (תהילים קל״ד:ב׳) שאו ידיכם קודש וברכו את ה', ואוחזו בימינו בלא סיוע כלל. ומגביהו מן הקרקע דאמר קרא (שם קטז) כוס ישועות אשא וגו'. ונותן עיניו בו דלא ליסח דעתיה מיניה. ומשגרו לאשתו כי היכי דתתברך אנשי ביתיה, הרי אלו עשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה וא"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ד' ואלו הן, חי, מלא, שטיפה, הדחה. וסימניך חמשה. חי חי, מ' מלא, ש' שטיפה, ה' הדחה, או אם תרצה אמור שמח"ה מפני שכתוב (תהילים ק״ד:ט״ו) ויין ישמח לבב אנוש: