במדבר כח:יח הלכה: עבודת הקדש, סידור רש"י, ספר מצוות קטן וערוך השולחן

השער הראשון: אבאר בו כל מלאכת אוכל נפש שהתירה תורה ביום טוב, ואם נכנס בכלל היתר זה כל מה שצריך לאוכל נפש אם לאו. וכן כל מלאכה שלא הותרה משום צורך אוכל נפש אם נכנסו בכלל האיסור כל חלקי המלאכה אם לאו. א. ויתבארו מכלל זה הקוצר והתולש והדש והבורר והטוחן והמרקד והצד והחולב והמגבן והסוחט את הפירות להוציא מהן משקין והרודה חלות דבש שהם מלאכות אסורות ביום טוב, אם אסורות דבר תורה אם לאו. ואבאר מה שהותר מכלל מקצת מלאכות אלו. ב. ואבאר מה שהותר מכלל רודה דבש. ג. מה שהותר מכלל חולב. ד. מה שהותר מכלל סוחט. ה. מה שהותר מכלל בורר. ו. מה שהותר מכלל דש. ז. מה שהותר מכלל טוחן. ח. מה שהותר מכלל מרקד. ט. מה שהותר מכלל צד. י. אבאר דין הפרשת חלה ומתנות ביום טוב. יא. אבאר דין עורות וחלבים של בהמה הנשחטת ביום טוב. יב. דין סלוק תריסי חנויות והחזרתן.
פרק א: א. דבר תורה מלאכת עבודה אסורה ביום טוב כבשבת, שנאמר (במדבר כח, יח) כל מלאכת עבודה לא תעשו. איזו היא מלאכת עבודה, כל שאין בה צורך אוכל נפש כחורש וזורע ובונה ואורג וכיוצא בהן ולא הותרה אלא מלאכה שיש בה צורך אוכל נפש או שכל נפש נהנית ממנה כאפייה ובשול וכיוצא בהן, שנאמר (שמות יב, טז) כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ולא כל מלאכת אוכל נפש התיר הכתוב שהרי אחר שהתיר מיעט שנאמר אך הוא לבדו יעשה לכם, אך הוא לבדו ולכם מיעוטין הם. ולפיכך יש אפילו מלאכות שיש בהן צורך אוכל נפש ואסורות ומסרן הכתוב לחכמים, והם אמרו שהקוצר והתולש והדש והבורר והטוחן והמרקד והצד והחולב והמגבן והסוחט את הפירות להוציא מהן משקין אסור, וכן אסרו מדבריהם לרדות חלות דבש מן הכוורת. ומפני מה מנו את אלו, לפי שלא התירה התורה לתקן ביום טוב מה שדרך בני אדם לתקן מהן הרבה לימים הרבה כדי שלא יטרח ביום טוב לתקן מחמת חול, וכן לא התירה אלא תקון בדברים שהן ברשותו כאפייה ובשול, לא לעקור דבר מגדולו ואפילו תותים ואבטיחים שנפגמין מיומן למחרתן לפי שרוב הפירות הנלקטין משתמרין לזמן מרובה ואינו בדין שתהא לקיטתו של זה מותרת ושל זה אסורה, וכל שכן צידת בעלי חיים שאינן ברשותו ושהוא צריך לטרוח ולצוד בחורשים ונמצא בטל משמחת יום טוב. ועוד יש מלאכות ואפילו טלטולין שאסרו מדבריהם כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול כמו שיתבאר.

שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום, פי' לילך חוץ לתחום לשמוע תקיעת שופר, ואין [מפקחין] עליו את הגל, ולא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ואין חותכין אותו לא בדבר שהוא משום שבות, ולא בדבר שהוא משום לא תעשה, פי' אין חותכין אותו אם [בא] לתקנו לא בדבר שהוא משום שבות, כלי שאין דרך לחתוך בו שופרות כגון מגלא, שרפ"א בלע"ז דתיקון כלאחר יד הוא, ואין בו אלא משום שבות, ולא בדבר שהוא משום לא תעשה, סכינא דדרכו בכך והוי מלאכה גמורה, מאי טעמא יום טוב עשה ולא תעשה הוא, דכתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו, (במדבר כ"ח י"ח) וכתיב שבתון, ותקיעת שופר עשה הוא, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה, אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין יתן, ולא אמרינן הא קא מתקן כלי:

שלא לעשות מלאכה בעצר' דכתיב (במדבר כ״ח:כ״ו) וביום הבכורים וגו' ושלא לעשות מלאכה בר"ה דכתיב (שם כט) ובחדש השביעי באח' לחדש וגו' ושלא לעשות מלאכה ביו"כ דכתי' (שם) וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא ושלא לעשות מלאכה ביום א' של פסח דכתיב (במדב' כח) ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו. וכן כל ששת ימים: ומותר לעשות צורך אוכל נפש בלבד ודוקא דברים שאי אפשר לעשותם מערב יו"ט כגון לדוך פלפלין כשלא ידע אי זו קדרה יבשל ביו"ט או תבלין שמפיגין טעמן אפי' ידע: אבל בדברי' שאיפשר לעשו' מערב יום טוב אסור לעשות ביום טוב: וכן אסור לומר לגוי לעשות ושונין הקמ' בי"ט אפי' בלא הפיכ' השלחן כדפירשו בתוס' אגב' דפתורא שהוא שינוי קצת: לפי שדרכן בתיבה או בעריבה: וכן אין שוחקין הפלפלין ברחיים שלהם: ואסור לעשות שום מלאכ' אפי' של אוכל נפש לצורך גוים עכו"ם ולצורך כלבים: וכן אין מזמנין גוי עכו"ם בי"ט מהאי טעמא שמא ירבה בשבילו: ומכשירי וכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב י"ט מותר כרבי יהוד' ואין מורין כן: וסכין שנפגמה בי"ט הלכה דמותר להשחיזו כדי לשחוט בו ואין מורין כן ור"י התי' ללבן את הטר"פא של ברזל ביום טוב מפני שנראה כמחממה לאפות בקל וכל מוקצה מותר כרבי שמעון. חוץ מגרוגר' וצימוקין ומוקצה מחמת איסו' ומסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים משו' דהוי נולד ונולד נראה דאסור: וביצה שנולד' ביום טוב אסור לאכל' ולטלטל' אבל כופין עלי' כלי כדי שלא תשב' וספק אסור: נתערבה באלף כולם אסורות: ושבת ויום טוב נולדה בזה אסורה בזה: וכן שני ימים טובים של ר"ה: ושני ימים טובים של גליות נולדה בזה מותרת בזה: ומת ביום טוב שני לא יתעסקו בו ישראל בדק בערב י"ט בקן של תרנגולת ולא מצא ביצה. ולמחר השכים מאד בבקר ומצא ביצה אם יש תרנגול עד ששים בתי' מותרת: ואי ספנא מארעא אסור' ואפרוח שנולד בי"ט אסור משום מוקצה אפילו כשנתפתחו עיניו. ועגל שנולד ביום טוב מותר לשוחטו היכא דידעינן בודאי שכלו לו חדשיו: דאי בסתם אפי' בחול אסור משום ספק נפל עד ח' ימים ואין מערימין. לבשל ביום טוב לצורך חול בקדירה א' לבדה ואם הערים אסור: ובהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יכול לאכול כזית צלי מבעוד יום ממנה: ממלא' אשה תנור פת אעפ"י שאינה צריכה אלא לככר אחת מפני שהפת נאפה יפה כשהתנור מלא: ומערים למלוח גרמא גרמא בי"ט: ורחיצה וסיכה מותרין בי"ט כמו אכילה ושתיה: ומחמם אדם חמין לרחוץ פניו ידיו ורגליו. אבל לא כל גופו משום גזירת מרחץ אבל בחמין שהוחמו מערב י"ט הורה הגאון שמותר לרחוץ בהם : ואין מניחין נר על גבי אילן מערב יום טוב שמא יטלנו ביום טוב: ובערב שבת שרי: ואין צדין דבר שצריך לומר הבא מצודה ונצודנו והיכא דאיכא מצודות פרושות מערב יום טוב ומצאו בהמה נצודה אסור אם לא שיודע בודאי שניצודה מערב יום טוב וגוי שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחובר לקרקע אסור לערב בכדי שיעשו ופירש רש"י ז"ל שזהו ליל שני של יום טוב: ויש חולקין עליו לאסו' עד ליל חול ורבותינו היו מניחין לעשות מדינה ומדינה כמנהגה: ודבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר אפילו בו ביום : ועצים שנשרו מן הדקל לאש ביום טוב מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן: ואין מבקעין עצים מן הסואר של קורות העומדות לבנין בי"ט ואפילו להסיר מהם בלי ביקוע אסור דמוקצ' הם מחמת חסרון כיס ואפילו רבי שמעון מודה. ומכניס אדם מער' יום טוב מלא קופתו עפר ומיחד לו מקום ועושה ממנו כל צרכיו ואפילו בשבת: ואפר שהוסק מעי"ט הוי מוכן: שהוסק בי"ט אם הוא חם שהו' ראוי לצלות בו ביצה הוי מוכן: ואם לאו אסור ואפילו לרבי שמעון כדפ"רי בתוספות דביצה ואם שחט ולא מצא אפר רק שאינו מוכן מכסהו בו: השוחט בהמ' בי"ט ויש שם רוב צמר כ"כ שאינו יכול לשחוט תולש ומניחו במקומו אבל בעוף לא ימרוט דדרכו בכך והוי ליה גוזז המפשיט ביו' טוב לא ימלח העו' אבל נותנו לפני הדורסן ומותר למלוח עליו בשר לצלי כאן מעט וכאן מע' ומערמין בזה: ולקדרה אסו' ואין מולחין החלבין ואין מהפכין אותן ואין שוטחין אותם על גבי יתידות: ומולגין הראש והרגלים: ומהבהבין אותם באור ואין טופלין אות' בסיד באדמה ובחרסי' ואין גוזזין אותם במספרים: ואין גוזזין הירק במספרים שלו: ובירק תלוש מיירי שגוזזין הכמוש: דאי במחובר אפילו תלישה כל דהוא אסורה: אבל מתקנין הירק שיש בו קוצי' כגון קונדס ועכביות ואין מפרישין חלה ביום טוב מעיס' שנילוש' מערב יום טוב אלא אם נילוש' ביום טוב מפרישין אך לא יאפנה ביום טוב אחר שהיא טמאה עכשיו אם אין כהן קטן בעיר. ובפסח לא יקרא לה שם עד שתאפה: ואם שכחה וקרא לה שם תפיל לצונן: ואין אופין בפורני חדשה: שמא תפחת ויש אומרי' כן בקדרות חדשות אך יש לחלק. אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין: ואם אי אפשר לאפות אלא אם כן גרף מותר. וסותמין פי התנור בטי' שסביבו' הנהר והוא דסיירי מאתמול וקיטמא שרי ופר"ת היכא שאין בתנור רק קיטמ' שרי לגורפה פירוש אחר לשום קיטמא יביש' בין בקעיו של תנור כדי שלא יצא חומו אבל לדברי המפר' לגבל קיטמ' קשה דפרק קמא דשבת אמרינן דמידי דלאו בר גיבול הוא מנתינת המים הוא דמחייב ואין עושין גבינה בי"ט לפי שאין מפיג טעמו: אין כותשין הריפות: במכתשת גדולה: אבל במכתשת קטנה דזהו שנוי לה שפיר: ובארץ ישראל אפילו בקטנה נמי אסור שהתבוא' שלהם טובה היא: ואם כתשה מערב י"ט לא מפיג טעמן אין מוציאין האש לא מן העצי' ולא מן האבנים ולא מן המתכות שלא הות' להבעי' בי"ט אלא באש מצוי': אין מסלקין את פי הנר למעלה כדי שתכבה ואין מסירין את השמן ממנה וכן אין מסירין פתילות הדולקות מן השמן: ואין חותך ראש הפתיל' בכלי אבל חותכה בידו: וקינסא שרי פי' רב אלפס אגודה של עצים שהדליקה ויש עצים שלא אחז בהם האור אין מכבין את הדליקה וכדי להציל ממון בי"ט אלא מניחו ויוצ' ואין מכבין את הבקעת בי"ט אין עושין פחמי' ואין גודלין את הפתיל' ולא מהבהבין אותה ולא מחתכין אותה לשנים בכלי אבל ממעכין אותה ביד: ושורה אותה בשמן: ומניחין אותה בין שתי נרות: ומדליק באמצע ונמצא הפתילה נחלקת בפי שתי נרות וכן כל נר של שעוה. אבל לחתכה בכלי אסור: אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי העץ: או על גבי אבן: ואין מורין כן לרבים כדי שלא יבא לחדדה במשחזת: ודוקא כשיכולה לחתוך בדוחק או שנפגמה אבל אם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין אפי' על גבי עץ שמא יבא לחדדה במשחזת שלה: מפני זה אמרו אין לראות סכין לעם הארץ בי"ט שמא תהא פגומה ויאמ' לו אסור לשחוט משו' פגימתה וילך ויחדדנה במשחזת: וחכם שראה סכין לעצמו הרי זה משאילה: אין מבקעין עצים בי"ט לא בקרדום ולא במגל ולא במגירה אלא בקופץ בצד קצר שלו אבל לא בצד רחב שלו מפני שהוא כקרדום וכיוצא בו בדברים שהוא עושה בחול אסור: מסלקין תריסי חנויות בי"ט ומחזירין אותם בי"ט כדי שיוציאו תבלין שהוא צריך להם מן החנות ולא ימנעו משמחת י"ט במה דברים אמורים בשיש להם ציר באמצע: אבל יש להם ציר מן הצד אסור גזירה שמא יתקע: ושאין להם ציר כל עיקר אפילו בכתלי הבית מותר להחזיר : אין מילדין הבהמה בי"ט אבל מסעדין כיצד אוחז בולד כדי שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן דד לתוך פיו: ואין פוסקין דמים בתחלה על הבהמה בי"ט אלא מביא שתי בהמות שוות זו לזו ואומר זו כזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהם ואחר י"ט רואין הבהמה החיה שנשאר' כמה היא שוה ולא ישקול במאזנים ואפילו לשומרו מן העכברים אסור להניחו בכף מאזנים וטבח אומן אסור לשקול בידו: ואסור לשקול במים ואין מטילין גורל על המנות: ולא יאמר אדם לחבירו תן לי בדינר בשר אלא תן לי חלק וחצי חלק. וכן אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה ואפילו הוא עומד למדה ובלבד שלא יזכיר לו שם מדה: ולא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל נחתום מותר למדוד תבלין ונותן לתוך קדרתו כדי שלא יקדיח תבשילו: ואמר רב מודדת אשה קמח ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה: ושמואל אמר אסור והא תנא דבי שמואל מתיר שמואל הלכה למעש' אתא לאשמועינן: ופוסק בתשובת הגאונים כרב והרמב"ם פוסק כשמואל: אבל שדרו ממתיבתי דסוריא דהלכ' כרב חדא דהלכ' כרב באיסורי ועוד דהא תנא דבי שמואל כוותי' : אדם הולך אצל החנוני הרגיל אצלו ואומ' לו תן לי י' ביצים או כ' אגוזים ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה: רבי שמעון בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכי' לו סכום מקח: ורבינו חננאל גריס במילתיה דתנא קמא סכום מנין: וכן בתוס' וכן בה"ג סכום מנין שאומר לו כבר לקחתי ממך פעם אחרת עשרים ועתה עשרים הרי ארבעים מן הכל ואין חילוק בין חנוני גוי לחנוני ישראל רק במידי דאיכא חששא דנולד ומוקצ' ציד' ומחובר ולענין חששא דמחובר בפירות האילן ואסור להוציא מפתח של יוציאנו מותר כלים: אבל מפתח של אוכלין מותר וגם מפתח של כלים נמי אם לבו דוה עליו אם לא יוציאנו מותר להוציאו: המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופ' והמוליך תבן לא יפשיל הקופ' לאחריו אבל מביאם בידו וכל שינוי שיכול לעשות יעשה. ואם אינו יכול לשנות מותר: ואין מנהיגין הבהמה במקל ואין הסומא יוצא במקלו: שחט בהמה בשדה לא יביאנה במוט אלא מביאה איברים איברים: כל שנאותין ממנו בחול מיד מותר לשלוח לחבירו במתנה ביום טוב: מפרש בביצה כגון סנדל המסומר: וכל שאין נאותן ממנו מיד כגון חטים ושעורים אין משלחין וכשמשלחין מנות לא יעשנו בשורה: אבל שלשה מינים שרי: ואמימר שרא למכחל עין שאין בו סכנה ביום טוב שני של גליות: