מִלְּבַ֞ד עֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד וּמִנְחָת֖וֹ תַּעֲשׂ֑וּ תְּמִימִ֥ם יִהְיוּ־לָכֶ֖ם וְנִסְכֵּיהֶֽם׃ (פ)
משנה תורה, הלכות איסורי המזבח
נִשְׁחֲטָה וְנִמְצֵאת טְרֵפָה הֲרֵי זוֹ תֵּצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וְכֵן אִם נִמְצָא אֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ הַפְּנִימִיִּין חָסֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ טְרֵפָה כְּגוֹן שֶׁנִּמְצֵאת בְּכֻלְיָא אַחַת אוֹ שֶׁנִּטַּל הַטְּחוֹל הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לַמִּזְבֵּחַ וְתִשָּׂרֵף. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא בַּעֲלַת מוּם שֶׁאֵין חִסָּרוֹן שֶׁבִּפְנִים מוּם אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר כְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח-יט) (במדבר כ״ח:ל״א) (במדבר כט-ח) "תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם". וְכָל הַיָּתֵר כְּחָסֵר לְפִיכָךְ אִם נִמְצָא שָׁם שָׁלֹשׁ כֻּלְיוֹת אוֹ שְׁנֵי טְחוֹלִים פְּסוּלָה:
משנה תורה, הלכות איסורי המזבח
כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לִהְיוֹת כָּל קָרְבָּן תָּמִים וְנִבְחָר כָּךְ הַנְּסָכִין יִהְיוּ תְּמִימִים וְנִבְחָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ״ח:ל״א) "תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם" שֶׁיִּהְיוּ הַנְּסָכִים תְּמִימִים שֶׁלֹּא יָבִיא נְסָכִים לֹא מִיַּיִן מְעֵשָּׁן וְלֹא סלֶת שֶׁהִתְלִיעָה וְלֹא יִבְלל בְּשֶׁמֶן שֶׁרֵיחוֹ אוֹ טַעְמוֹ רַע:
ספר החינוך
מצות הקרבן להיות תמים - שיהיה כל קרבן שנקריבהו שלם במינו מן המומין שבאו בכתוב ומאותן שבאה הקבלה עליהם שהם מומין, והוא מה שנאמר על זה (ויקרא כב כא) תמים יהיה לרצון, ואמרו בספרא (אמור ז ט) תמים יהיה מצות עשה והביאו ראיה (מנחות פז א) על היות הנסכים וסלתם ושמנם בתכלית השלמות מההפסד, מדכתיב (במדבר כח לא) תמימם יהיו לכם ונסכיהם.