במדבר כ:ח הלכה: בן איש חי, קיצור שלחן ערוך וספר חסידים

אסור לטעום עד שיתן מאכל לבהמתו או חיה ועוף שיש לו בביתו דמזונותיהם עליו, דכתיב (דברים יא, טו) "עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת". ורק בשתיה האדם קודם לבהמה דכתיב (במדבר כ, ח) "והשקית את העדה ואת בעירם":

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּהֵמוֹת אוֹ עוֹפוֹת שֶׁמְּזוֹנוֹתֵיהֶן עָלָיו, אָסוּר לוֹ לֶאֱכוֹל כְּלוּם עַד שֶׁיִּתֵּן לָהֶם מַאֲכָל, דִּכְתִיב וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתְּךָ וְאָכַלָתָּ וְשָׂבַעְתָּ, הִקְדִּימָה הַתּוֹרָה מַאֲכַל בְּהֵמָה לְמַאֲכַל הָאָדָם. וְלִשְׁתִיָּה, הָאָדָם קוֹדֵם, דִּכְתִיב שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶיךָ אַשְׁקֶה. וְכֵן כְּתִיב וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם.

לענין צמאון אדם ובהמה יתנו לאדם תחלה ואחר כך לבהמה דכתיב (בראשית כד מד) ותאמר אליו גם אתה שתה ואח"כ וגם לגמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה וכתיב (במדבר כ ח) והשקית את העדה ואת בעירם העדה תחילה ואח"כ ואת בעירם אבל באכילה הבהמה קודמת דכתיב (בראשית כד לב) ויתן תבן ומספוא לגמלים ואח"כ ויושם לפניו לאכול וכתיב (דברים יא טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך וכתיב (דברים ח י) ואכלת ושבעת וכן לאדם ולכל חית הארץ וגומר נתתי את כל ירק עשב לאכלה: