בראשית א:ג הלכה: שלחן של ארבע ובן איש חי

ואחר שבארתי לך ענין קדוש אבאר לך ענין הבדלה למען לא תחסר כל על שלחנך בין בחול בין בשבת, כי גם ההבדלה היא כבוד השבת לזכור את יום השבת בבואו וצאתו, כמו שדרשו רז"ל (פסחים דף ק"ו) זכור את יום השבת זכרהו בכניסתו וביציאתו: ודע כי ההבדלה בארבע ברכותיה היא רמוזה בפרשה ראשונה של בראשית. ברכה ראשונה בורא פרי הגפן רמוזה בפסוק ראשון במלת הארץ שהיא הגן הגפן בגן, והוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ברכה שניה עצי בשמים רמוזה בלשון ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כי הריח באמצעות הרוח. שלישית בורא מאורי האש הוא שכתוב יהי אור. רביעית המבדיל הוא שכתיב ויבדל אלהים בין האור. וכשם שמצינו הבדלה בהקב"ה בתחלת המלכות בבריאת העולם וחידושו, כך מצינו בו קדוש ביום השבת שהוא איסור המלאכות הוא שכתוב (בראשית א׳:כ״ז) ויברך אלהים ויקדש אותו ברכו במן וקדשו במקושש:

וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך נ"ל בס"ד ידוע שהקליפות נקראו אלילים וכשהקליפה מלבשת האור יהיה חשך ולכן אם תסיר מספר אלילים מן חשך ישאר אור נמצא אם יהיה אלילים דבק באור הוא מספר חשך וז"ש וירא אלהים את האור כי טוב שביררו ועשאו טוב מבורר מפני שהבדיל אלהים בין האור ובין החשך ר"ל הבדיל הקליפות שהם אלילים שרמוזים במספר ההפרש שיש בין מספר אור למספר חשך כי ההפרש הוא קכ"א כמנין אלילים והנה בזה החשך שנשאר מוכרח שנשאר בו עתה חלק אור וזה יתברר לעתיד ואז יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שלא ישאר חשך וקליפה כלל ובזה יובן זרח בחשך אור לישרים ר"ל מן החשך עצמו זרח אור שהיה גנוז בו לישרים אלו ישראל ובזה יובן המדרש בפרשה זו בשר ודם מדליק נר מתוך נר דלוק שמא יכול להדניק נר מתוך חשך והקב"ה מתוך חשך מוציא אורה שנא' וחשך על פני תהום וכתיב בתריה ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור ע"כ והוא מבואר היטב על פי האמור: