וְכֹ֣ל ׀ שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכָל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה׃
שלחן של ארבע
ועולם הנשמות זהו הנקרא ג"ע אצל החכמים וקראוהו כן דרך משל בדוגמת הגוף המתעדן בגן וכן כתיב בג"ע שבארץ (בראשית ב׳:ט״ו) ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, כי אותו ג"ע של מעלה הוא עולם הנשמות המכוון כנגדו נקרא ג"כ ג"ע והוא שכר המצות שהנפש מתעדנת בו בדמיון הגוף המתעדן בגן, ומה שלא הזכירה תורה בפירוש בשום מקום ענין ג"ע המעותד לנפש בשכר המצות והזכירה היעודים הגופניים בשבת ישראל לבטח בארצם ובהיות להם גשמיהם בעתם וברבוי הברכה והשלוה, הענין הזה מפני שהתורה נתנה להמון כל ישראל וההמון לא יבינו היעודים השכליים, ואלו תבא התורה לספר בזה בקצרה לא היו מוצאין בו פתח להבין ולא היה מספיק ויהיה להם כחלום בלא פתרון, ואם אאריך הסיפור במכתב הלא רבו הספקות לפי רוב המכתב. ומטעם זה לא רצתה תורה לדרוך הדרך הזה לא בקצרה ולא בארוכה. לפי שההמון לא היו מאמינים בהם כלל עד שיראו אות או מופת בעיניהם עליהם, וע"כ באה חכמת התורה בסיפור היעודים הגופניים ולהאריך בהם בהיותם הכנה לתגמול הנפש שהוא ג"ע שלה ובהיותם אות ומופת על מה שלא יבינו. ומטעם זה לא הזכירה התורה בפירוש בסיפור ג"ע בנסתרו פן תרבינה הספקות ומבוכות בהבנת הענין והזכירה בנגלה מה שהוא אות ומופת עליו, וזה טעם נכון מספיק לכל מבין ומשכיל בהיות התורה נתנה להמון. אמנם המשכיל הנלבב הנכנס לפנים ממנו ימצא הכל בתורה כי מיץ חלב יוציא חמאה מי שנתמצה בעסק התורה חלב שינק משדי אמו הוא יוציא חמאה של תורה, וע"כ אתה המשכיל הנלבב הפוך בה והפוך בה דכולא בה. תמצא בענין חנוך (בראשית ה׳:כ״ב) ויתהלך חנוך את האלהים והתהלכות הזה כתרגומו שהיה צדיק מושל ביראת אלהים. וכשאמר כי לקח אותו אלהים ידוע כי הלקיחה למעלתו ולטובתו כיון שהיה צדיק, וא"כ מכאן ביאור ענין ג"ע לנפש הצדיק. ועוד תמצא בתורה בפרשת אם בחקותי שהוא הבטחה לעתיד שכתוב שם (ויקרא כ״ו:ט׳) ופניתי אליכם, ופי' שיהיה רצוני רבה בכם ורצון הש"י הוא חיי העוה"ב כענין שכתוב (תהילים ל׳:ו׳) חיים ברצונו וכן כתיב שם והתהלכתי בתוככם, והיעוד הזה אין להבין אותו מכלל יעודי הגוף אלא מיעודי הנפש לעולם הבא, וכענין שכתוב בו (בראשית ג׳:ח׳) מתהלך בגן לרוח היום ודרשו ז"ל (ויקרא כ״ו:י״ב) והתהלכתי בתוככם עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים בגן עדן, ודומה לזה אמרו עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן וכבודו ביניהם והמשיל השגת התענוג אשר לנפשות למחול שהוא אין לו סוף ותכלית ולפי שהעיגול סובב סביב הנקודה והנקודה באמצע לכך אמר וכבודו ביניהם. וכן הזכיר שם בתוככם כי המשיל ישראל לעיגול ועצמו לנקודה, ואחר שאמר והתהלכתי בתוככם אמר והייתי לכם לאלהים, והוא שדרשו חז"ל וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו שנאמר (ישעיהו כ״ה:ט׳) הנה אלהינו זה, מלת זה משל לקירוב ההשגה כמי שיש לו ידיעה בנמצא ומכירו בבירור ומבחין אותו משאר הנמצאים, ואין להבין מלת זה ממש כמו שעומד לפני האדם אך הוא כענין כי זה משה האיש שלא היה עומד עמהם אך היה להם ידיעה בו, מכאן נתבאר למשכיל עולם הנשמות שהוא ג"ע לנפש אך הכתוב עירב אותו בכלל היעודים הגופנים וסמך על שכלו של משכיל שיבינהו מתוכם ולא יתעלם ממנו כהתעלם מן ההמון:
ספר המצוות
והמלה שישללו בה בערבי על הרוב הוא מלת לא וישללו גם כן במלת בלי. אמנם העברים רוב שלילתם במלת לא בעצמה שבה יזהירו, וישללו ג"כ באין ומה שיתחבר בו מן הכנויים כמו אינו אינם אינכם וזולתם, אמנם השלילה בעברי במלת לא כאמרו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, לא איש אל ויכזב ורבים כאלה, והשלילה באין כאמרו ואדם אין, והמתים אינם יודעים מאומה וזולתם רבים. הנה כבר התבאר לך ההפרש שבין האזהרה והשלילה, וזה שהאזהרה מענין הצווי ולא תהיה אלא בפעולת הצווי בשוה, רוצה לומר כי כמו שפעולת הצווי לעולם עתידה כן האזהרה, ולא יתכן שיהיה הצווי בעבר, וכן האזהרה, ואין פנים להכניס הצווי בספור כי הספור צריך לנשוא ונושא והצווי מאמר שלם כמו שהתבאר בספרים המחוברים לזה, והאזהרה גם כן לא תכנס בספור ואין כן השלילה כי השלילה תכנס בספור ותשלול העבר והעתיד והעומד, וזה כלו מבואר בעצמו עם ההשתכלות. וכאשר היה זה כן אין ראוי שימנו מן הלאוין שהם שלילה במצות לא תעשה בשום פנים, וזה ענין מופתי לא יצטרך עליו עד זולת מה שהזכרנו מהבנת עניני המלות עד שיבדיל בין האזהרה והשלילה.