בראשית ז:ב הלכה: שולחן ערוך, אורח חיים

וְכֵן מִתְעַנִּין עַל הַחוֹלָאִים. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁיָּרַד חֹלִי אֶחָד לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּאוֹתָהּ הָעִיר, כְּגוֹן אַסְכָּרָה (פֵּרוּשׁ חֹלִי סוֹגֵר הַגָּרוֹן מֵעִנְיַן וַיִּסָכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם) (בְּרֵאשִׁית ז, ב) אוֹ חִרְחוּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְהָיוּ מֵתִים מֵאוֹתוֹ חֹלִי, הֲרֵי זֶה צָרַת צִבּוּר וְגוֹזְרִין עָלֶיהָ תַּעֲנִית וּמַתְרִיעִין. וְכֵן חִכּוּךְ לַח הֲרֵי הוּא כִּשְׁחִין פּוֹרֵחַ, וְאִם פָּשַׁט בְּרֹב הַצִּבּוּר מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלָיו; אֲבָל חִכּוּךְ יָבֵשׁ, צוֹעֲקִים עָלָיו בִּלְבַד. הַגָּה: וּבְאֵלּוּ חֳלָאִים אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּמוּתוּ בִּשְׁלֹשָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, כְּמוֹ בְּדֶבֶר שֶׁהוּא בָּא מִכֹּחַ שִׁנּוּי אֲוִיר, אֶלָּא מִתְעַנִּים וּמַתְרִיעִים עַל אֵלּוּ הֶחֳלָאִים מִיָּד (בֵּית יוֹסֵף).