בראשית יח:ו הלכה: בן איש חי, ערוך השולחן, ספר חסידים וטור

וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃

בן איש חי

מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת, וכן לכל דבר מצוה, אך יעשה באופן שלא ילעיגו הרואין עליו, אלא ילך כאיש מהיר במלאכתו, ואמרו רבותינו ז"ל על פסוק "מלך אסור ברהטים" (שיר השירים ז, ו) שהשכינה קשורה עם ישראל בגלות בשביל שני ריצות שרץ אברהם אבינו עליו השלום בשביל מצוה דכתיב "וימהר אברהם האהלה אל שרה" "ואל הבקר רץ אברהם" (בראשית יח, ו-ז), ואמרו גם כן בזוהר הקדוש כשישראל רצים לדבר מצוה, כנגד זה רצים מלאכי סנגורייא ומקדימין ללמד זכות על ישראל, ומיהו לא ירוץ אלא עד פתח בית הכנסת, אבל בבית הכנסת עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה ויראה, כי היכל מלך הכבוד היא וכנזכר ב"חסד לאלפים":
שאל רבBookmarkShareCopy

ערוך השולחן

כתב בה"ג ריש הל' כתובות שלאחר ביאה ראשונה כשמצא בתולים יש לו לברך, וזה לשונו: וכד מפיק ליה לסודרא מחייב לברוכי, אי איכא כסא ואסא מברך עמיה בורא פה"ג ועצי בשמים, והדר ברוך אתה ה' אמה"ע אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעיין חתום על כן אילת אהבים שמרה בטהרה וחוק לא הפרה ברוך הבוחר בזרעו של אברהם, עכ"ל. והמשילה לאגוז כמו שבאגוז האוכל מכוסה עד זמן שבירתו כמו כן בנות ישראל בתוליהן מוסגרות עדי נשואיה, ושושנת העמקים – מפני שישראל נמשל לשושנה ומרמז על הדמים ששומרות א"ע בעת נדתן מלהזדקק לבעליהן כמ"ש סוגה בשושנים [סנהדרין ל"ז.], ושארי הדברים מובנים, וחותם בזרעו של אברהם האב הראשון שבגודל אהבתו לה' שמר התורה כולה עד שלא ניתנה, וביחוד בענייני טומאת נדה כמפורסם באגדה על פסוק "לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (בראשית יח, ו). וי"א שאין לברך ברכה זו שלא נמצאת בגמ', וי"א לברכה בלא שם ומלכות וגם בלא כוס, ואין נזהרין האידנא בברכה זו. ובזמן הקדמון היה המנהג לעשות סעודה מדגים לאחר בעילת מצוה כדי שיפרו וירבו כדגים, דלכן נקראת בעילת מצוה דמשם ואילך ראויה להתעבר דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה, ועכשיו לא נהגו בסעודה זו, ויש מקומות שמחלקין גבינה.
שאל רבBookmarkShareCopy

ספר חסידים

וכל חסיד יתפלל אליך לעת מצא (תהלים לב ו). ודרשו חכמים לעת מצא זו אשה שיזמין לו הקב"ה אשה טובה כי מה' אשה משכלת. ונוהג שבעולם האיש כרוך אחר האשה שנאמר באחאב (מלכים א כא כה) אשר הסתה אותו איזבל אשתו ומעשה בחסיד אחד שנשא אשה חסידה גמורה לימים נתן לה גט הלך ונשא אשה רעה בת בליעל וזאת הלכה ונשאת לרשע גמור החסיד עזב מדתו ונהפך בעצת אשתו הרעה והרשע שב מרשעתו ונעשה חסיד גמור ע"י אשתו לכן כל ירא ה' אל יקח עצה מאשתו מדבר מצוה מפני שעיניהם צרה ואפילו היא יראת שמים מי לנו גדול ביראת שמים יותר משרה אמנו. אע"פ שאמר לה אברהם מהרי שלש סאים קמח עד שצוה לה סלת ודרשו חכמים מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש אבל בדברי העולם אתתך גוצא גחין ולחיש לה:
שאל רבBookmarkShareCopy