ויישם [וַיּוּשַׂ֤ם] לְפָנָיו֙ לֶאֱכֹ֔ל וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם־דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑י וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר׃
שלחן של ארבע
חמשה דברים אמרו בפת אין מניחים בשר חי על הפת ואין נותנין הכוס ע"ג הפת ואין סומכין את הקערה בפת ואין זורקין את הפת ואין יושבין על האוכלים, כך שנינו בהלכות ד"א הוי שמח על שלחנך בשעה שרעבים באים ונהנים על שלחנך כדי שתאריך ימים בעוה"ז ותזכה לחיי העוה"ב. וכן עוד מד"א שלא יאמר האורח תנו לי ואוכל עד שיאמרו לו, וכן א"צ לומר לו שיאכל כיון שיש על השלחן לפניו מה שיאכל כל צרכו ובידו לאכול, וכ"כ בתורה (בראשית כד) ויושם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי, מי א"ל לאלעזר שיאכל שהוא משיבו לא אוכל אלא כיון שהמאכל מתוקן מונח לפניו ובידו לאכול אין לו שישים עצמו אמצעי ומליץ בינו ובין המאכל שהרי יכול להשיב אל המאכל אוכל או לא אוכל.