בראשית כה:ט הלכה: אגרת השבת ולקט יושר

והנה החשך היה לפני האור, וככה כתוב.⁴⁵ כדכתיב ״וחשך על פני תהום״ (בראשית א ב). והתנועה הגדולה⁴⁶ ״התנועה הגדולה״ היא התנועה היומית, כלשון ראב״ע בפירושו לתהלים יט ז: ״הזכיר תנועותיו כפי תולדתו באמת, שהיא הפך התנועה הגדולה״. כוללת זמן החשך והאור, והיא נקראת ״יום״, שהוא יום שלם, עשרים וארבע שעות.⁴⁷ כך משמע מפירושו הרגיל לבראשית א ה: ״טעם ׳יום אחד׳ הוא על תנועת הגלגל״. וכן כתב בפירושו לשמות לד כא: ״היום הידוע השלם הוא תנועת הגלגל העליון ממזרח למערב בעשרים וארבע שעות״. כמו כן כתב בפירושו הקצר לשמות לה ג (עמ׳ שנא): ״פירוש ׳יום׳ על שני דרכים. האחד היום והלילה. והשני זמן ועת. כמו ׳והיה ביום ההוא׳ (ישעיה ז כג, ועוד). וכן ׳אתה עובר היום את הירדן׳ (דברים ט א)״. אבל בפירושו לשמות טז כה (עמ׳ קו) אינו משמע כן: ״דע, כי ה׳יום׳ בלשון הקדש על שני דרכים. האחת כאשר הזכרתי, כל זמן שאור השמש עומד על הארץ כנגד כל מקום…והדרך השנית, שמלת ׳יום׳ נופל על זמן קרוב או רחוק. ׳ביום הכותי כל בכור׳ (במדבר ג יג), ׳אתה עובר היום׳ (דברים ט א), ׳אל ארץ אחרת כיום הזה׳ (שם כט כז), ׳והיה ביום ההוא׳ (ישעיה ז כא, ועוד). ורבים ככה״. כמו כן כתב בשיטה אחרת לבראשית א ה (עמ׳ קנט-קס): ״אחר שהערב לילה, איך יקרא הכתוב כי הערב והבקר יקראו ׳יום אחד׳. כי הלילה הפך היום, ואיך יקרא הלילה ׳יום׳? ואין טענה ׳מיום הכותי כל בכור׳ (במדבר ג יג), כי הטעם כמו עת. כדרך ׳אתה עובר היום׳ (דברים ט א). וככה ׳יום צעקתי בלילה נגדך׳ (תהלים פח ב). והאמת כי הלילה לא יקרא ׳יום׳. והנה כתוב ׳לילה ליום ישימו׳ (איוב יז יב). וכתוב ׳שלשה ימים ושלשה לילות׳ (יונה ב א)״. ואין טענה בעבור שהקדים להזכיר ״ויקרא אלהים לאור יום״ (בראשית א ה) לפני הלילה, כי כן משפט הלשון, כאשר יזכיר שני דברים יתחיל מן האחרון. כמו ״ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו״ (יהושע כד ד). וככה ״לך יום אף לך לילה״ (תהלים עד טז), והזכיר המאור הקטן שהוא מושל בלילה לפני הגדול שהוא נכבד ממנו.⁴⁸ לשון הכתוב היא ״לך יום אף לך לילה, אתה הכינות מאור ושמש״ (תהלים עד טז), ופירש שם ראב״ע: ״מאור הוא הירח. והזכירו לפני השמש בעבור שהשלים במלת ׳לילה׳. כי כן דרך המקרא״. . גם אין לטעון שאמר הכתוב ״יוצר אור ובורא חשך״ (ישעיה מה ז), כי הקדימו לפי שיש לו יתרון מן החשך, אף על פי שהחשך היה לפני האור. כמו ״יצחק וישמעאל בניו״ (בראשית כה ט). וכן ״שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו״ (שם מט לא), והוא קבר אותה.

[וזה סימני הדרשה מחנכה]. פתילות ושמנים שאסרו חכמים, זמן הדלקה לדידן, דין מקום הדלקה, בעינ' הדלקה במקומה, פתח שאין בו מזוזה, בדרום בב"ה, נר ישן של חרס, פונה דרך ימין. אין קפדינ' האידנא אשיעורא, צריך שעור קודם שידליק למאן דקפיד. הדלקה מנר לנר, ואין מגביהין אותה ממקומה, למעלה מכ' פסול', מצוה בתוך י' ולמעלה מג'. אסור להשתמש לאורה ואפילו תשמיש עראי של גנאי, ויש למחות לקטנים. נהגו לעשות השמש גדול ואין ליטלו משם, אי שרי לכבות או להשתמש אחר שדלק. אין להדליק בעגול ובמקום שהן נמסין. כבתה אין זקוק לה ואפילו בע"ש. ופמוט שרי, דין אכסנאי ובחורים שאינם בביתם. דין הרואה נ"ח, ומי הוא הצריך לראות. מי שלא הדליק באחד מן הלילות, המדליק לאלמנה צריך לעמוד זא"ז, הנרות הללו, מוכר כסותו וקונה נ"ח. שכח על הנסים בתפלה או בבהמ"ז, אין אומרי' בשם¹ בראשית, כ"ה, ט', ועי' ב"ב ד' ט"ז ע"ב שאף עשו עשה תשובה ומוכח מקרא ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. מותרים במלאכה, והנשים נוהגות איסור בשעת הדלקה. סעודות שעושים אינם מצוה לדעת מהר"ם² עי' בתשב"ץ סי' קע"א. מותר לגלח הזקן בשעה שהנרות דולקות. ע"כ סימני הדרשה.