הָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵֽעֵינָֽי׃
משנה תורה, הלכות שכירות
כְּדֶרֶךְ שֶׁמֻּזְהָר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא יִגְזל שְׂכַר עָנִי וְלֹא יְעַכְּבֶנּוּ כָּךְ הֶעָנִי מֻזְהָר שֶׁלֹּא יִגְזל מְלֶאכֶת בַּעַל הַבַּיִת וְיִבָּטֵל מְעַט בְּכָאן וּמְעַט בְּכָאן וּמוֹצִיא כָּל הַיּוֹם בְּמִרְמָה אֶלָּא חַיָּב לְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בַּזְּמַן שֶׁהֲרֵי הִקְפִּידוּ עַל בְּרָכָה רְבִיעִית שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ אוֹתָהּ. וְכֵן חַיָּב לַעֲבֹד בְּכָל כֹּחוֹ שֶׁהֲרֵי יַעֲקֹב הַצַּדִּיק אָמַר (בראשית לא ו) "כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן". לְפִיכָךְ נָטַל שְׂכַר זֹאת אַף בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל מג) "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד": סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת שְׂכִירוּת
אבודרהם
שליח צבור נהגו לקרותו חזן. ועיקרו מלשון שמירה הוא דאמרינן בשלהי פרק השוכר את הפועלים עד מתי שומר שכר חייב עד כדי הייתי ביום אכלני חורב ואמרינן עלה התם בחזני מתא ומקשי ויעקב חזנא דמתא הוה דאלמא לשון ניהוג ושמירה הוא לפיכך המנהג בית הכנסת בשמירתו נקרא חזן. וגם נהגו לקרותו חזן מתרגו' וירא וחזא מפני שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה וכדאשכחן לענין שליח שהוא עומד בין הקורא למתרגם דאומר שליח צבור עומד ומחזין ביניהם.
ספר חסידים
כל מי שרבות נשים מצפות עליו או אשה שרובי אנשים מצפים עליה לסוף תנשא לשאין הגון לה ותתחרט שאם תנשא לאיש טוב נמצא רבים מצטערין על ידה. ולמה יהיה זה שמי שאינו הגון יבואו לו בלא טרחים ובלא צער אשה טובה ולצדיק בכמה טרחים כדכתיב (הושע יב יג) ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר וכתיב (בראשית לא מא) עבדתיך י"ד שנים בשתי בנותיך וכתיב (בראשית לא מ) הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני. ויש צדיק במקום שחפץ לא יקח אלא באשר לא חפץ בצער ובטרחים לפי שזה העולם מהנים ממנו לרעים אפילו בלא תפלה ובלא צער. אבל לצדיק אין רוצים ליהנות לו עד שיצטער כי הקב"ה חפץ שלא יהיה לצדיק שמחה שלימה בעולם הזה: