וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה בגד [בָּ֣א] [גָ֑ד] וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גָּֽד׃
שולחן ערוך, אבן העזר
יֵשׁ לָאִשָּׁה לְעַכֵּב עַל בַּעֲלָהּ שֶׁלֹּא יֵצֵא לִסְחוֹרָה אֶלָּא לְמָקוֹם קָרוֹב, שֶׁלֹּא יִמָּנַע מֵעוֹנָתָהּ; וְלֹא יֵצֵא אֶלָּא בִּרְשׁוּתָהּ. וַאֲפִלּוּ אִם נוֹתֶנֶת לוֹ רְשׁוּת, אֵין לוֹ לְהִתְאַחֵר, אֶלָּא חֹדֶשׁ בַּחוּץ וְחֹדֶשׁ בְּבֵיתוֹ (טוּר וְהָרֹא"שׁ). וְכֵן יֵשׁ לָהּ לְמָנְעוֹ לָצֵאת מִמְּלָאכָה שֶׁעוֹנָתָהּ קְרוֹבָה לִמְלָאכָה שֶׁעוֹנָתָהּ רְחוֹקָה, כְּגוֹן חַמָּר שֶׁבִּקֵּשׁ לְהֵעָשׂוֹת גַּמָּל, אוֹ גַּמָּל לְהֵעָשׂוֹת מַלָּח. וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹצְאִים לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת נְשׁוֹתֵיהֶם שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ שָׁנִים. וְכֵן טַיָּל שֶׁנַּעֲשָׂה תַּלְמִיד חָכָם, אֵין אִשְׁתּוֹ יְכוֹלָה לְעַכֵּב. וְאִם נוֹתֶנֶת לוֹ רְשׁוּת, תַּלְמִיד חָכָם יָכוֹל לֵילֵךְ בְּכָל מַה שֶּׁתִּתֵּן לוֹ רְשׁוּת (טוּר בְּשֵׁם הָרַאֲבַ"ד):