דברי הימים ב ל:ב הלכה: משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ואגרת השבת

וַהֲרֵי הַדָּבָר מְפֹרָשׁ בַּכְּתוּבִים שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם (דברי הימים ב ל יז) "כִּי רַבַּת בַּקָּהָל אֲשֶׁר לֹא הִתְקַדָּשׁוּ וְהַלְוִיִּם עַל שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים לְכל לֹא טָהוֹר" [לְהַקְדִּישׁ לַה'] (דברי הימים ב ל יח) "כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ". וּמַהוּ זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ל יח) "כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב" מִפְּנֵי שֶׁעִבְּרוּ אוֹתָהּ הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ל ב) "וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלָםִ לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי" (דברי הימים ב ל ג) "כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי". וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ שֶׁאֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לְכַתְּחִלָּה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה:

והנה תחלת שנת ישראל על פי בית דין, כאשר הוא כתוב ״ויועץ המלך״ (דברי הימים־ב ל ב) חזקיהו. והנה עִבֵּר השנה לעצת בית דין, והפסח שעשה היה בחדש הראשון.⁷⁵ אף על פי שכתוב ״ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלם לעשות הפסח בחדש השני. כי לא יכלו לעשות בעת ההיא, כי הכהנים לא התקדשו למדי והעם לא נאספו לירושלם״ (דברי הימים־ב ל ב-ג), לדעת ראב״ע חגגו את הפסח בחודש הראשון אלא שעיברו ניסן בניסן, ולכך קראו הכתוב ״חדש השני״. והשם הנכבד קבלו בראיות ברורות.⁷⁶ ״חלילה חלילה שעשה חזקיהו רעות כאלה, כי הכתוב דבר עליו לא סר מכל מצות ה׳ ימין ושמאל (ראה מלכים־ב יח ו). גם הוא אמר בתפלתו ׳זכר נא את אשר התהלכתי לפניך [באמת ובלבב שלם] והטוב בעיניך עשיתי׳ (שם כ ג)…והנה עיבר השנה, והפסח שעשה פסח ראשון היה, ובמועדו נעשה. והעד, כי השם נגע האוכלים בפסח בלא ככתוב (דברי הימים־ב ל יח), ואם לא נעשה במועדו למה נגעם השם, אחר שלא היה הפסח מקובל לפניו. ואלו חטא חזקיהו, איך התפלל בעדם, ושמע השם תפלתו וירפא העם (שם ל כ)״ (פירוש שמות יב ב, עמ׳ עג-עד). רק שגג שגגה קטנה, שלא עִבֵּר השנה ביום שֶעָבַר לפני החדש הראשון, וזהו ״עבר ניסן בניסן ולא הודו לו״ (משנה, פסחים פרק ד הלכה ט).⁷⁷ ״אם טען הטוען, הלא החכמים זכרונם לברכה לא הודו לו שעיבר ניסן בניסן. התשובה, אמת אמרו, כי מנהג כל בית דין להסתכל בסוף חדש אדר אם הוא צריך לעבר השנה או לא. והנה חזקיהו לא עשה כן, כי שגג שגגה קטנה לעבר השנה בראש חדש״ (פירוש שמות יב ב, עמ׳ עד).