דברים ד:כה הלכה: לקט יושר, משנה תורה, הלכות תעניות, אבודרהם ושערי אפרים

וקראתי לזה הספר לקט יושר, כי לקטתי ביושר ולא במעל, כי כוונתי לשם שמים. וכן מוכח קצת מתוך הספר מכמה ענינים שכתבתי, וגם לא כתבתי בזה הספר לא איסור והיתר מדעתי. והכל בא אלי בטורח גדול בכמה ענינים בראשונה, עד ששאלתי כמה ענינים ג' פעמים מן הגאון ז"ל ומן התלמידים עד שהבנתי. [וגם לחתוך נוצה לכתוב בה לא יכולתי], גם איני אוכל לכתוב במהירות. וגם אני צריך לבקש מן מקצת הבחורים להעתיק לי הפסקים שכתב הגאון ז"ל לחכמי ישראל ולהגיה אח"כ. פעמים בחנם ופעמים בשכר, פעמים כתבתי בעצמי והגיהתי, ולכן יש לסמוך על אותן פסקים. והגאון ז"ל כתב התיבות בדקדוק, ואם נמצא בהם חסר או יתיר זה בא מצדי או מצד הסופר [אשר העתיק כתיבת ידו]. ואם נמצא באחד מהם שדילג תיבה קטנה זה בא [מצדו] מתוך שכתב במהירות. ופעם אחת אמר לנו על ההלכה במנחות¹ שם ל"ב ע"ב אמר רב יהודה אמר שמואל כתבה אגרת פסולה פירש"י בלא שרטוט ולא דקדק בחסרות ויתרות כאיגרת בעלמא. גבי תפילין אמרי' כאגרת בעלמא, ופרש"י שם לא (דקדקה) דקדק בחסרות ויתרות. ואמר הגאון ז"ל [ש"מ] שאין צריך לדקדק באגרת שלומים. וגם אין עילוי לא בכתבי ולא בלשוני אפילו בדורי, וגם היה עלי למשא לפעמים לקנות נייר ודיו לספר הזה. מ"מ לא מנעתי כי השם [ית'] יסמכני סלה ויענני מהר קדשו. מה"ר קדש"ו בגימטריא לק"ט יוש"ר, [ולכן לבי חפץ לקרוא לספר הזה לקט יושר כי לקטתי ביושר ולא במעל. וגם] הוא בגימט' שם הגאון הנקרא לס"ת ישראל בר' פתחי' זצ"ל, אבל העולם קורין אותו רבי איסרלן כמו שכתבתי בחרוזה. ואני שמי יוזלן, ואני נקרא לס"ת יוסף בר' משה ז"ל, כמו (שציירתי) [שציינתי] בראשי החרוזות, ומה שחסר אחת במניין ישראל יוזלין (ז"ל)² וצ"ל יוזלין ביו"ד אזי הוא בגימט' תרנ"ד ולקט יושר בגימט' תרנ"ה. מלקט יושר, ע"ז אין להקפיד. כי זכורני שאמר [הגאון] מה שאומר העולם שאין להקפיד אם חסר אחד במניין בגמט', ראייתם [הוא] ממה שפירש"י בפ' ואתחנן³ דברים ד', כ"ה, גיטין פ"ח ע"א, סנהדרין ל"ח ע"א עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם. על ונושנתם, והקדים ב' שנים כו'. מדצריך להקדים ב' שנים, ש"מ שאינו די בשנה אחת. ולמה? אע"כ ש"מ שאין להקפיד אם חסר אחת בגימט', [והנה לא ידעתי אם אמר כזאת משמיה דנפשיה אם לא].

וְנָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנִּים אֵלּוּ לְהִתְעַנּוֹת. וּבְי"ג בַּאֲדָר זֵכֶר לַתַּעֲנִית שֶׁהִתְעַנּוּ בִּימֵי הָמָן שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט לא) "דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם". וְאִם חָל י"ג בַּאֲדָר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַקְדִּימִין וּמִתְעַנִּין בַּחֲמִישִׁי שֶׁהוּא י"א. אֲבָל אֶחָד מֵאַרְבָּעָה יְמֵי הַצּוֹמוֹת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת דּוֹחִין אוֹתוֹ לְאַחַר הַשַּׁבָּת. חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִתְעַנִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּבְכָל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ אֵין מַתְרִיעִין וְלֹא מִתְפַּלְּלִין בָּהֶן תְּפִלַּת נְעִילָה. אֲבָל קוֹרִין בַּתּוֹרָה שַׁחֲרִית וּמִנְחָה בְּ(שמות לב יא) "וַיְחַל משֶׁה". וּבְכֻלָּן אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין בַּלַּיְלָה חוּץ מִתִּשְׁעָה בְּאָב:

והולך ש"צ להוציא ס"ת ואינו אומ' אל ארך אפים ומוציא ס"ת ומניחו על מגדל קטן אצל התיבה ואינו אומ' הכל יתגדל אלא מתחיל מן תגלה ותראה מלכותו וכו'. והטעם שמשנים מקום ס"ת משום דאמרינן בתעני' צבור ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה משום דכתיב עמו אנכי בצרה. וקורין כהן ולוי ומפטיר בפרש' ואתחנן מן כי תוליד בנים ובני בנים עד ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך כל הימים. ואומר קדיש עד לעילא. ופטיר בירמיה אסוף אסיפם עד כי באלה חפצתי נאום ה'. ומברך הברכות האחרונות עד מגן דוד. וכן במנחה. ואמרי' במס' סופרים יש שמניחין את תיק הספר על הקרקע ואומ' נפלה עטרת ראשנו וקוראין ומספידין כמי שמתו מוטל לפניו ויש שמשנין מקומן ויש שיורדין מספסליהם למטה וכולן מתפלשין באפר ואין אומרין שלום זה לזה כל הלילה וכל היום עד שישלימו העם קינותיהם.