וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־מַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃ (ס)
פסקי חלה
חמשה מינין אלו אפילו זכה בהן מן ההפקר אף על פי שפטור מן המעשר, וכדתנן (מעשרות פ"א, מ"א) כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ חייב במעשרות, ונשמר לאפוקי הפקר, אפילו כן חייבין בחלה דתנן בראשון של מסכת חלה (מ"ג): אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות הלקט והשכחה והפאה וההפקר. ובירושלמי (שם, ה"ג) ילפינן לה דכתיב (דברים יד, כט) ובא הלוי (אשר) [כי] אין לו חלק ונחלה עמך. דגרסינן התם מנין שהן חייבין בחלה ופטורין מן המעשר, ר' יוחנן בשם ר' ינאי זה אחד משלשה מקריות שהן מחוורין בתורה ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך מה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו, יצא הפקר שידך וידו שוין בו, היא לקט ושכחה היא פאה היא הפקר, כלומר אבל בחלה כתיב (במדבר טו, יט) והיה באכלכם מלחם הארץ, מאיזה לחם שיהיה אפילו של הפקר ולקט ושכחה ופאה. וכן תבואה שלא הביאה שליש אף על פי שפטורה מן המעשר דכתיב (דברים יד, כב) תבואת זרעך שהוא נזרע ומצמיח, יצא קודם שהביאה שליש שאינה צומחת, וכתיב (ויקרא כה, כא) ועשת את התבואה לשלש השנים, ודרשינן מינה (ראש השנה יג, א) לשליש, ואפילו הכי חייבת בחלה, דתנן (מ"ג): אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות תבואה שלא הביאה שליש ר' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה. וקיימא לן כתנא קמא.
משנה תורה, הלכות מתנות עניים
כָּל גֵּר הָאָמוּר בְּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים אֵינוֹ אֶלָּא גֵּר צֶדֶק. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי (דברים יד כט) "וּבָא הַלֵּוִי וְהַגֵּר" מָה הַלֵּוִי בֶּן בְּרִית אַף הַגֵּר בֶּן בְּרִית. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין מוֹנְעִין עֲנִיֵּי עַכּוּ"ם מִמַּתָּנוֹת אֵלּוּ. אֶלָּא בָּאִין בִּכְלַל עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וְנוֹטְלִין אוֹתָן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:
משנה תורה, הלכות ברכות
ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות וכיוצא בה מפני שהיא ברכה אחת ואין עונין אמן אלא אחר ברכה אחרונה שקדמה אותה ברכה אחרת או ברכות כגון ברכות המלך וברכות כהן גדול וכיוצא בהן להודיע שכבר השלים כל ברכותיו ולפיכך עונה אמן.