דברים כג:כא הלכה: משנה תורה, הלכות מלווה ולווה, ספר האורה, משנה תורה, מצוות לא תעשה ומשנה תורה, מצוות עשה

הָעַכּוּ"ם וְגֵר תּוֹשָׁב לוִֹין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כ) "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ" לְאָחִיךְ אָסוּר וְלִשְׁאָר הָעוֹלָם מֻתָּר. וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַשִּׁיךְ לְעַכּוּ"ם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כא) "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה וְזֶהוּ דִּין תּוֹרָה:

[קטז] רבית על ידי גוי.
ואסור ליקח רבית מישראל משומד דלא נפיק מכלל ולאחיך לא תשיך [דברים כ"ג כ"א] שנאמר חטא ישראל, אף על פי שחטא ישראל קרי ליה, וכן לגט, וכן לחליצה וקידושין ישראל גמור הוא, ואם לוה ישראל מעות לרבית על ידי ארמאי, אפילו ישראל מותר לגבות הרבית מן הגוי מתוך שאין שליחות לגוי, דמה אתם בני ברית, אף שליחכם בני ברית, ואם ישראל עצמו או המשומד בא לפדות משכונו אל יזכור לו שום רבית, ולא יאמר לו קנהו בדמים מידי כך וכך אם תרצה:

שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב, שנאמר "לא תאחר לשלמו" (דברים כג,כב).