דברים כד:יד הלכה: אהבת חסד, בן איש חי, ספר יראים וספר מצוות גדול

יג. כל זה שכתבנו באלו השני פרקים, הוא רק לענין אם מאחר את שכרו ואינו משלם לו בזמנו; אבל אם כובש שכרו לגמרי, ואין בדעתו לפרע לו, ואפילו ^*ואגב אעתיק בכאן מקנטרס "שפת תמים" שלי (פרק ה' בהג"ה שם), דבר עצה אחת הנוגע לענין אסור גזל ועשק שכר שכיר. והוא, שכל אדם שמבקש לאדם אחר שיעשה לו איזה פעלה בשכר, יקצב עמו המקח בתחלה. דאי לאו הכי, עלול מאד להיות גזלן ועושק שכר שכיר, ומי יוכל לידע את מנהג המדינה בכל פעלה ופעלה לפי ענינה. ובעל כרחו אם ירצה לצאת ידי חובה בלי פקפוק, יהיה מכרח תמיד לתן להבעל מלאכה כפי מה שהוא רוצה, וזה גם כן קשה מאד, על כן הרוצה לצאת ידי שמים, יקצב עמו בתחלה, ויצא מידי כל ספק; וגם הבעל מלאכה יוזיל לו על ידי זה, כי אז הבררה בידו לתן לאחר. ובפרט מי שהוא תלמיד חכם בודאי יעשה כן; דאי לאו הכי, מלבד חשש גזל ועשק שכר שכיר, מצוי מאד חלול השם, על ידי זה שאינו נותן לאמן כפי רצונו, שהאמן יאמר, שהתלמיד חכם גזל אותו. אם מחסר לו רק פרוטה אחת ממה שנתחיב לו, עובר עוד על מה שכתוב בתורה (ויקרא י"ט י"ג): "לא תעשק את רעך ולא תגזל וגו'", דגם זה הוא בכלל גזל, כדאיתא בגמרא (ב"מ קי"א.), והוא פסול לעדות מן התורה עבור זה. ואמרו חז"ל (שם קי"ב.): כל הכובש שכר שכיר, כאלו נוטל את נשמתו, ועובר בחמשה לאוין ועשה. [הינו: "לא תעשק את רעך ולא תגזל" "ולא תלין פעלת שכיר", האמור בתורת כהנים (ויקרא י"ט י"ג); ו', לא תעשק שכיר עני ואביון", "ולא תבוא עליו השמש", [עשה ד"ביומו תתן שכרו", האמור בפרשת תצא (דברים כ"ד י"ד-ט"ו) ] ]. ועין בגמרא שם בדף קי"א עמוד א'. ועין בזהר הקדוש פרשת קדשים, שמאריך מאד בענין זה. על כן השומר נפשו ישמר את עצמו מאד בענין זה, ויהיה שכרו אתו ופעלתו לפניו.

מצות עשה לתת שכר שכיר בזמנו, ואם אחרו עובר בלאו, אחד שכר אדם או בהמה או כלים, ובשכר קרקע אע"ג דיש אומרים (הרמ"ה בטוח"מ סימן שלט) דאינו עובר משום דכתיב (דברים כד, יד) "אשר בארצך" ולא ארצך (בבא מציעא קיא:), מכל מקום לדעת הסמ"ג ולדעת רבינו אליעזר ממיץ ז"ל עובר גם בשכירות קרקע, ועוד איכא טעמא אחרינא בזה לאיסורא וכיון שזה הוא איסור תורה יש לחוש לדעת האוסרין ועיין שער משפט וקצות החושן סימן של"ט, וכל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נשמתו (שם קיב.) ועובר בחמשה לאוין ועשה: משום "בל תעשוק את רעך" (ויקרא יט, יג), "בל תגזול" (שם), "בל תעשוק שכיר עני" (דברים כד, יד), "בל תלין" (ויקרא יט, יג), "ביומו תתן שכרו" (דברים כד, טו), ומשום "ולא תבוא עליו השמש" (שם) ובמקום שנוהגים שאין הפועלים עושים מלאכה עד הלילה כיון ששקעה עליו חמה עובר משום ביומו תתן שכרו:

סימן קלד (רסב)
שכיר לא תעשוק. את ה' אלהיך תירא ותעבוד והִזהֵר בשכירות שכיר הזהיר הכתוב עליו בב' מקומות בקדושים כאשר פירשנו למעלה ובפרשת כי תצא למלחמה דכתיב לא תעשוק שכר עני ואביון ותניא בספרי מה ת"ל והלא כבר נאמר לא תעשוק את רעך ולא תגזול למה נאמר בב' לאוין מלמד שהכובש שכר שכיר עובר בה' לאוין משום בל תעשוק ולא תגזול ובל תלין וביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש מכלל שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו אין לי אלא מלאכה שעושה בנפשו פי' שמסכן נפשו שעולה באילן. שאין עושה בנפשו גרדי וסורק מנלן ת"ל לא תעשוק מ"מ. עני ואביון למה נאמר ממהר אני ליפרע מעני ואביון יותר מכל אדם. וה"ה דמתרצינן לגבי נושא נפשו למה נאמר הואיל ואנו מרבים גרדי וסורק ללמד ממהר אני מעושק שכר שכיר עושה כנפשו משכיר שאינו עושה בנפשו. מאחיך ולא מאחרים פי' עובדי כוכבים [פי'] מגרך זה גר צדק. וכבר פירשתי המותר בלאו דעשק בפרשת קדושים תהיו: