אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֗ה מַעֲשֵׂ֛ה יְדֵ֥י חָרָ֖שׁ וְשָׂ֣ם בַּסָּ֑תֶר וְעָנ֧וּ כָל־הָעָ֛ם וְאָמְר֖וּ אָמֵֽן׃ (ס)
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים
מַה בֵּין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז כה) "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ" מִשֶּׁפְּסָלוֹ נַעֲשָׂה לוֹ אֱלוֹהַּ. וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה עַד שֶׁתֵּעֲבֵד שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז טו) "וְשָׂם בַּסָּתֶר" עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ דְּבָרִים שֶׁבַּסֵּתֶר שֶׁהֵן עֲבוֹדָתָהּ. וּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בֵּין שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים בֵּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָן אֲסוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים:
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים
עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם אֲפִלּוּ הָיָה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בָּהּ שֻׁתָּפוּת אֵין בִּטּוּלוֹ מוֹעִיל כְּלוּם אֶלָּא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה לְעוֹלָם וּטְעוּנָה גְּנִיזָה. וְכֵן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁבָּאת לְיַד יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ בִּטְּלָהּ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֵין בִּטּוּלוֹ מוֹעִיל כְּלוּם אֶלָּא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה לְעוֹלָם. וְאֵין יִשְׂרָאֵל מְבַטֵּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וַאֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת עוֹבֵד כּוֹכָבִים. עוֹבֵד כּוֹכָבִים קָטָן אוֹ שׁוֹטֶה אֵינוֹ מְבַטֵּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁבִּטֵּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בֵּין שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֲחֵרִים בְּעַל כָּרְחוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֲנָסוֹ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ הֲרֵי זוֹ בְּטֵלָה. וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים הַמְבַטֵּל עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֵין בִּטּוּלוֹ בִּטּוּל. הַמְבַטֵּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ. בִּטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ מְשַׁמְּשֶׁיהָ מֻתָּרִים וְהִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה עַד שֶׁיְּבַטְּלֶנָּה. וְתִקְרֹבֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם:
לקט יושר
כת' בסימני א"ז1 ח"ב סי' תכ"ח, ועי' בשו"ת מהר"ח או"ז סי' י"ד ובד"מ סי' ש"מ סק"ב. ישראל שמימיר ונהרג מתוך רשעו בדיני גוים יש לו כפרה. וכן מצאתי במסכת סנהדרין בסוף נגמר הדין2 דף מ"ז ע"א. וז"ל: א"ל אביי מי קמדמית הרוגי מלכות להרוגי ב"ד, הרוגי מלכות כיון דשלא כדין מיקטלי הויא להו כפרה. [כת' הר"ר בנימין יצ"ו מרגנשפורק]3 פסקים וכתבים סי' קכ"ב, ועי' בטור סי' שע"ה ובשו"ת מהרי"ו סי' קי"ד [שנדפסה ככתבה וכלשונה בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ק"ו] ובד"מ סי' שמ"ה סק"ג ובב"ח שם. באלפס סוף הלכות שמחות4 סוף מס' מועד קטן. הרוגי מלכות אין מונעים מהם כל דבר. מאימתי מתחיל להן למנות משנתייאשו לשאול, אבל לא מגנב שכל הגונב כאלו שופך [דמים] ועובד ע"ז ומגלה עריות, וכן הוא במרדכי5 שם סי' תתק"י. איך הפשט? נראה לפרש מלבי דהכי פירושו, מאימתי מונין להם שבע ושלשים? משנתייאשו מלשאול כלומר לאחר שנתייאשו מלבקש (למנות) [למלכות] שיתנוהו לקבורה מונין. אבל לא מלגנוב, כך כת' הלשון באשי' גדול ובאשי' קטן מלגנוב6 וכ"ה ברי"ף שלפנינו ע"פ הלשון שבמס' שמחות פ"ב הי"א. ולא כת' מגנב. ור"ל שאם נתייאשו מלשאול אבל רצונם עדיין לחזר ולצדד אם יוכלו לגנוב אותו ולקוברו אין ממתינין למנות ע"ז7 וכן פירש הנמ"י שם. כדמסיים באלפס8 כ"ה במרדכי שם שהביא אף סוף הברייתא, אמנם ברי"ף שלפנינו ליתא. כל הגונב כאלו שופך דמים ר"ל שהרי גנב הבא במחתרת חשבה ליה תורה כאלו שופך דמים9 סנהדרין דף ע"ב ע"א. ובע"ז כתיב100 דברים כ"ז, ט"ו. ארור האיש אשר יעשה פסל כו' ושם בסתר שגונב ומחביא פעלו. וג"ע הכל דרך גניבה הוא ובמסתרים וכדכתיב111 משלי ט', י"ז. מים גנובים ימתקו ודרשי' ליה אא"כ122 צ"ל אאשת איש, עי' סוף נדרים. פירוש' דאין מונעין מהן ומאימתי מונין להן תמצא בפי' באלפסי, קצת סותרים שם הדברים זה את זה. מנהג בניאושטט כשלוקחים בגד לתכריכין למת ומה שמשייר מאותו בגד נותנים בתיבה שבבית הכנסת,133 עי' מהרי"ל סי' נ"ה. וזכורני שלא היה באושטריך תכריכין מזומנים למת.144 ועי' של"ה דף קמ"ה ע"א בהגה. פ"א מת' אשה חשובה ואח"כ אמרי' מקצת בני ביתה ששומעים קולה בחדר שלה. ואמרי' שמא מחמת זה שצותה לקבור עמה שער שלה שגנזה כל ימיה מה שבאה מגופה. וא' הגאון ז"ל קברו שער שלה שגנזה בתוך קבר שלה למטה מן הקרקע טפח155 עי' בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ל"ה סק"ה. וזה המעשה היה לאחר ל' יום לקבורתה.