אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־כָּל־בְּהֵמָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס)
שולחן ערוך, אבן העזר
לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם וּלְהַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם. לֹא מָצָא בַּת תַּלְמִיד חָכָם, יִשָּׂא בַּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, לֹא מָצָא בַּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, יִשָּׂא בַּת רָאשֵׁי כְּנֵסִיּוֹת. לֹא מָצָא בַּת רָאשֵׁי כְּנֵסִיּוֹת, יִשָּׂא בַּת גַּבָּאֵי צְדָקָה. לֹא מָצָא בַּת גַּבָּאֵי צְדָקָה, יִשָּׂא בַּת מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת וְאַל יַשִּׂיא בִּתּוֹ לְעַם הָאָרֶץ. הַגָּה: וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן הוּא אוֹמֵר: "אָרוּר שׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה" (דְּבָרִים כז, כא). וְכָל זֶה בְּעַם הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת (טוּר). וּמִצְוָה לְאָדָם שֶׁיִּשָּׂא בַּת אֲחוֹתוֹ (גְּמָרָא בְּסַנְהֶדְרִין וּבִיבָמוֹת). וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף בַּת אָחִיו (הָרַמְבַּ"ם פ"ב דְּהִלְכוֹת אִסוּרֵי בִּיאָה):
קיצור שלחן ערוך
יֵשׁ לָאִשָּׁה לִהְיוֹת צְנוּעָה בִּטְבִילָתָהּ לְהַסְתִּיר לֵיל טְבִילָתָהּ, וְלֹא תֵלֵךְ בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָה בְּנֵי אָדָם. וּמִי שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה כֵן, נֶאֱמַר עָלֶיהָ, אָרוּר שׁוֹכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה. עוֹד יֶשׁ לָה לִזָּהֵר, כְּשֶׁתֵּצֵא מִן הַטְּבִילָה, שֶׁתִּפְגַּע בָּהּ חֲבֶרְתָּהּ וְתִגַּע בָּהּ, שֶׁלֹּא יִפְגַּע בָּהּ תְּחִלָּה דָּבָר טָמֵא, כְּגוֹן כֶּלֶב אוֹ חֲמוֹר אוֹ חֲזִיר אוֹ סוּס אוֹ מְצֹרָע וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, אוֹ עַם הַאָרֶץ אוֹ גוֹי. וְאִם פָּגְעוּ בָהּ דְּבָרִים אֵלּוּ, אִם הִיא יִרְאַת שָׁמַיִם, תַּחֲזוֹר וְתִטְבּוֹל. מִי שֶׁפָּגַע בְּאִשָּׁה יוֹצֵאת מִן הַטְּבִילָה, אִיכָּא לְמֵיחָשׁ, חָס וְשָלוֹם, לְתַקָּלָה. וְהַתַּקָּנָה הִיא שֶׁיֹּאמַר שְׁנֵי פְסוּקִים אֵלּוּ, שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ (תהילים ק״ז:מ׳), שׁוֹפֵךְ בוּז עַל נְדִיבִים וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה (איוב י״ב:כ״א).
שולחן ערוך, יורה דעה
נִדָּה שֶׁטָּבְלָה בְּלֹא כַּוָּנָה, כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ שֶׁיָּרְדָה לְהָקֵר, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין וּמַצְרִיכִין אוֹתָהּ טְבִילָה אַחֶרֶת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א וְר' יְרוּחָם וְרוֹקֵחַ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י) ; וְיֵשׁ לְהַחְמִיר לְכַתְּחִלָּה. יֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁיֵּשׁ לָאִשָּׁה לִהְיוֹת צְנוּעָה בְּלֵיל טְבִילָתָהּ, וְכֵן נָהֲגוּ הַנָּשִׁים לְהַסְתִּיר לֵיל טְבִילָתָן שֶׁלֹּא לֵילֵךְ בִּמְהוּמָה אוֹ בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּהֶן בְּנֵי אָדָם; וּמִי שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה כֵן, נֶאֱמַר עָלֶיהָ: אָרוּר שׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה (דְּבָרִים כז, כא). וְיֵשׁ לַנָּשִׁים לִזָּהֵר כְּשֶׁיּוֹצְאוֹת מִן הַטְּבִילָה שֶׁיִּפְגַּע בָּהּ חֲבֶרְתָּהּ, שֶׁלֹּא יִפְגַּע בָּהּ תְּחִלָּה דָּבָר טָמֵא אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים; וְאִם פָּגְעוּ בָּהּ דְּבָרִים אֵלּוּ, אִם הִיא יִרְאַת שָׁמַיִם תַּחֲזֹר וְתִטְבֹּל (ש"ד וְכָל בּוֹ וְרוֹקֵחַ). וְעַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סִימָן ר"א אִם מֻתָּר לְהָטִיל חַמִּין לְמִקְוֶה אוֹ אִם מֻתָּר לִרְחֹץ אַחַר הַטְּבִילָה.