הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו [בָּנָ֖יו] לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה
מִילָה הָיְתָה בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מח) "וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ". מָל אוֹתָם משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁכֻּלָּם בִּטְּלוּ בְּרִית מִילָה בְּמִצְרַיִם חוּץ מִשֵּׁבֶט לֵוִי וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים לג ט) "וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ":
ספר החינוך
שרש מצוה זו ידוע הוא, כי שבט הלוי מבחר השבטים ונכון לעבודת בית השם, ואין לו חלק עם ישראל בנחלת שדות וכרמים, אבל ערים היו צריכים להם על כל פנים לשבת, הם ובניהם וטפם וכל חיתם, ומפני גדל מעלתם וכשר פעלם וחין ערכם נבחרה ארצם לקלט כל הורג נפש בשגגה, יותר מארצות שאר השבטים, אולי תכפר עליו אדמתם המקדשת בקדשתם, ועוד טעם אחר בדבר כי בהיותם אנשי לבב ידועים במעלות המדות וחכמות נכבדות ידוע לכל, שלא ישטמו את הרוצח שינצל אליהם ולא יגעו בו, ואף כי יהרג אחד מאוהביהם או מגואליהם, אחר אשר בפתע בלא איבה יהרגנו, ועל השבט הזה הנבחר נאמר (דברים לג ט) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו כלומד, שלא יעשו דבר בעולם, זולתי מדרך הישר ועל כוון האמת, ולא יטה לבם אחר אהבת אדם, ואפילו אהבת אב ואם ואחים ובנים שהטבע תחיב אהבתם ותכריחם, וכל שכן אהבת שאר בני אדם. ועוד כתבתי בענין, עוד טענה אחרת בסדר בהר סיני (מצוה שמב).
ספר חסידים
המגדל יתומים ורואה בהם תרבות רעה ואומר יתומים הם היאך אכה אותם יצא שכרו בהפסדו. ומה שכתוב (איוב כב ט) וזרוע יתומים ידוכא וכתיב (איוב לא כא) אם הניפותי על יתום ידי זהו שמכה אותם על חנם. אבל ליסרם כאשר ייסר איש את בנו מצוה להכותם כדי שלא ילכו בדרך רעים. אבל לא לנקום כעסו עליהם. ואם אדם רואה שבניו חוטאים או שאר בני אדם לא ישא להם פנים שנאמר (דברים יג ט) לא תאבה לו ולא תשמע אליו. וכתיב (דברים לג ט) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. וכתיב (תהלים טו ג) וחרפה לא נשא על קרובו פירוש כמו שא נא לפשע אחיך וכתיב (שמואל ב' ג כט) יחולו על ראש יואב ועל כל בית אביו וכתיב (יחזקאל יד ח) ונתתי פני באיש ההוא ובמשפחתו ותרגום ובסעדוהי. והקב"ה מחזיק לו טובה ושכר גדול שיצא ונלחם עמו והוא נוצחו ואינו מחניף: