דניאל ז:י הלכה: ספר חסידים

מה שאין אומרים זולת בר"ה וביה"כ לפי שאנו צריכים לומר אמת ויציב כהלכתו ויש בו ו' פעמים אמת כנגד ו' פעמים אמת שבבראשית בסוף התיבות כגון ברא אלהים לעשות ברא אלהים את וכיוצא בזה תמצא ו' פעמים אמת רמוז ובר"ה אומר זה היום תחלת מעשיך הואיל ותחלת מעשיו הוא צריכים אנו לומר ששה פעמים אמת שכתוב בתחלת מעשיו ואילו היינו אומרים זולת היינו מחסרים פעמים אמת ואם תאמר יום הכפורים אינו תחלת מעשיו מכל מקום תשלומים היא לראש השנה לפי שבינונים תלויים ועומדים עד יום הכפורים ועוד דאמרינן בבראשית רבה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויום הכפורים יום הדין הוא בתחלתו של עולם רמוז יום הכפורים וראש השנה אמת חותמו ואמת כתיבתו למפרע בבראשית בראשית ברא אלהים את ובמה אנו יודעים שראש השנה הוא ראש לשנה. כדאמרינן עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה. ואמרו זרע חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו נמצא שזרע מתחיל מתשרי וזרע הוא תחלת הפסוק אלמא ר"ה הוא ראש לשנה ויום הכפורים קרוי כמו כן ראשית דכתיב ביחזקאל (יחזקאל מ א) בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחודש אלמא בעשור קרוי ר"ה. ועוד דע לך כי ראש השנה הוא ראש לשנה כדכתיב (דברים יא יב) מראשית השנה ועד אחרית שנה ומרשית חסר א' זהו מתשרי ועוד דרשו שבר"ה נידון העולם אף על הגשמים דכתיב (דברים יא יב) עיני ה' אלהיך תמיד בה מראשית השנה אלמא דראשית השנה הוא ר"ה ומבראשית עד יום אחד נ"ב תיבות כנגד נ"ב שבועות ונ"ב שבועות הן שס"ד ימים והשנה שס"ה ימים הרי אותו יום יום הכפורים והיינו דכתיב (שמות ל י) יכפר עליכם אחת בשנה כלומר יום אחד שנשאר בשנה ועוד תדע שבי"ה אין לומר זולת שהרי מאמת ועד טוב ויפה י"ו תיבות כנגד י"ו כפרות שבאחרי מות גבי יה"כ ואם יאמר זולת נחסר מי"ו. ועוד דצ"ל כסאו נכון ומלכותו ואמונתו לעד קיימת ובר"ה ובי"ה יושב בה על כסא דין מזרה בעיניו כל רע וכתוב אחד אומר מזרה רשעים מלך חכם וסמיך ליה והוכן בחסד כסא לכך צריך לומר כסאו נכון אחד לראש השנה ואחד לי"ה ולא זולת ובדניאל כתיב (דניאל ז י) דינא יתיב וספרין פתיחו ושני ודינא יתיב ושולט ביה אחד לר"ה ואחד לי"ה. ועוד דאמר ראש דברך אמת כמו בראשית ברא אלהים: ובראש השנה ובי"ה וחתמנו ודברך מלכנו אמת וקיים לעד אלמא בתרויהו אמרינן אמת כמו כן אמר ודברך מלכנו אמת וקיים לעד ובאמת ויציב אומר ודבריו חיים וקיימים וכשאומר זולת אין אומר כך. ובתהלים כתיב (תהלים קלט טז) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם ועל ספרך כלם יכתבו. כמו באמור אל הכהנים, בכל המועדות כתיב יום. בפסח כתיב (ויקרא כג ו) ובחמשה עשר יום ובעצרת כתיב (ויקרא כג כא) וקראתם בעצם היום הזה ובעשור כתיב (ויקרא כג כז) אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא והיינו דכתיב (תהלים קלט טז) על ספרך כלם יכתבו מה ימים יוצרו בכל המועדות לא אחד כלומר חוץ שלא נזכר כפ' אמור אל הכהנים שלא נזכר שם יום אחד ובפנחס אחד והיינו דאמרינן בבראשית רבה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד זה ר"ה ויום הכפורים ולכך קרינן לו ולא אחד בהם בא' וקרינן בו' ולו אחד כלומר שלו הוא יום הכפורים ואין השטן יכול לקטרג:

מי שעוסק ברצון בדיניו שהוא ממונה מבית דין ועוסק בדין בישוב העולם אל ישאלו אדם בדברי תורה באותה שעה. אם יבא דין לפני חכם אל יפסוק מיד ביום הדין אף על פי שהוא יודע בבירור הדין שהרי גם העליונים אין גומרין את הדין בפעם אחת שנאמר (דניאל ז י) דינא יתיב וספרין פתיחו ודינא יתיב ושלטוניה יהעדון הרי שתי פעמים יושב בדין. וכן כתיב (תהלים ט ה) כי עשית משפטי ודיני. וכתיב (תהלים ט יז) נודע ה' משפט עשה הרי שתי עשיות משפט. וכתיב (תהלים ט ה) ישבת לכסא שופט צדק וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו. וכן כתיב (מלכים א כב יט) ראיתי את ה' יושב. וכן בדברי הימים הרי שתי פעמים יושב בדין וכן מלך יושב על כסא דין. מזרה בעיניו כל רע. וכתיב (משלי כ ח) מלך יושב על כסא דין הרי ב' פעמים וכתיב (איוב א ו) ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב וכתיב (איוב ב א) ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב ב' פעמים כתיב כן. וכן ר"ה וי"ה יושב בדין. אם העליונים כך כל שכן תחתונים. ולכך סנהדרין שני ימים ולילה אחת דנין את הנפשות. ושני וחמישי דנין למעלה ולמטה. וכן חקיו ומשפטיו לישראל. ומשפטים בל ידעום. נשים היו חשודות על שאוכלות ילדים אמרו מקצת התלמידים בן סורר ומורה כיון שעתיד להרוג את הנפש הורגים אותו כך אלו שחשודות אמר להם החכם אין ישראל על אדמתם לדון דיני נפשות ויש נשים שעל כרחם עושים ויש שמכשפות אלא זאת עשו תכריזו בבית הכנסת כשתהיינה אף החשודות שם שידעו אם ינזק אחד מן הילדים שישחיזו שניהם באבנים המקיפות את הבאר והחייבות ימותו באותה שעה וכתיב (יחזקאל יג כא) והצלתי את עמי מידכן ולא יהיו עוד בידכן למצודה:

מי שעשה עבירות גדולות כגון מי שבא על אשת איש והוליד ממנה וכן כיוצא בהם מעבירות חמורות שיש להם פרי מגיע פריים בעולם הזה והעיקר שמור ומזומן להם לעולם הבא. ועל זה נאמר (משלי א לא) ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו. ונאמר עליו עבירות שעושין פירות יש להם פירות שאין עושין פירות אין להם פירות. דבעולם הזה מגיע לו פרי מעשיו ועיקר מעשיו מוכנים לעולם הבא ליפרע ממנו עליהם נאמר בתוספתא בדין פיאה אלו דברים נפרעים מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא על ע''ז גילוי עריות ושפיכות דמים ועל לשון הרע כנגד כולן על אלו ממהרין ליפרע ממנו בעוה"ז חוץ מפורענות שנפרעים ממנו לעולם הבא ובתלמוד ארץ ישראל חזקו בדבר זה מן הכתובים ואמר בענין ע''ז הכרת תכרת כתיב (במדבר טו לא) הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב. הנפש ההיא עונה בה בזמן שעונה בה. כתיב (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב הרי לגבי ע''ז וגבי עריות כתיב (בראשית לט ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים וגבי שפיכות דמים כתיב (בראשית ד יג) גדול עוני מנשא. כשבא אצל לשון הרע מה כתיב (תהלים יב ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות ואם תראה אחד מן רשעים שהשפיע לו הקב"ה טובה והנעים עליו בעולם הזה אפשר שעשה מצוה בעולם הזה ונוטל שכרו כאן כדי שנפרעים ממנו בעולם הבא כמו שנאמר (דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ומתרגמים ומשלם לשנאוהי טבין דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון. מכשילו בשילום גמולו כשיעור שעשה בעולם הזה וכמו כן נאמר עוד כי הצדיק שעבר עבירות מועטות הקב"ה מייסרו בעוה"ז כשיעור מה שממרקים עליו כדי שיהא לו שכר בעולם משלם כל צדקותיו לעתיד לבא. דבר זה נאמר בתלמודנו ובתלמוד ארץ ישראל ואנו מזכירים כאן מה שאמרו בתלמוד א"י לפי שתפסו בו דרך קצרה. וכן אומר רובו זכיות ומיעוטו עבירות מיעוט עבירות שיש בידו נפרעים ממנו בעולם הזה כדי ליפרע לו משלם שכר לעתיד לבא. רובו עבירות ומיעוטו זכיות נותנים לו שכר מצות קלות שיש בידו בעולם הזה כדי ליפרע ממנו משלם לעולם הבא. רובו זכיות יורש ג"ע. רוב עבירות יורש גיהנם. הרי בארו לנו בזה הדבר כי צדיקים שעשו עבירות קלות אין נפרעין ממנו לעולם הבא אלא בעולם הזה. ומי שעשה רוב זכיות ומת עד שלא נפרעו ממנו מיעוט עבירות שעשה אינו מקבל עונש כלל על עונותיו אלא מנכין לו מזכיותיו בשיעורו ובזמן שלא נפרעו ממנו בעוה"ז. ומי שמת ורובו עבירות יורש גיהנם ואינו נוטל שכר כלל על זכיותיו אלא פוחתין לו מן הפורענות בשיעורו ואם כבר גמלו הקב"ה אותו מיעוט מצות קלות שעשה בעולם הזה נפרעים ממנו על כל העבירות שעשה משלם ושכרן של צדיקים שראוי להם על זכיותיהן בעוה"ב אין דרך לכל היצור ולא לשטן לחסר ממנו כלום אלא מתקיים להם באמת ובתמים שיזכו בו אי אפשר שלא יגיע להם שכרן משלם. וכן מי שמת כשהוא רשע אין דרך להתפלל עליו כדי שיזכה עם הצדיקים כי אותה תפלה אינה מועלת כלום לפי ששכר שראוי לצדיקים אינו אלא הטורח והעסק שעסקו וסבלו בעשיית המצות והתאפקו והתחזקו מעבירות אבל מי שהלך אחר תאותו להתעדן בעבירות היאך יתכן שיהא לו חלק טוב. ודאי מבוטל ורחוק מן הדעת. ומי שהזכיר מחכמים ענין העתירה ובקשה על החוטא לא אמר אלא כדי להקל מעליו הפורענות בלבד לפי שהשכר הוא דין אמת לצדיק. הכינו לו הקב"ה על זכיותיו. ואין מדרך אמת שיחסר לו הקב"ה ממנו כלום בעולמו. וגם הפורענות דין להקב"ה על החוטא ויתכן שיעתיר אליו מי שהוא חשוב לפניו כדי להסיר מקצתו מעליו או כלו. לפי חשיבות המעתיר וכפי פורענות של חוטא. הלא תראה מי שסבור להועיל על החוטא לא אמרו אלא יכולני לפטור את העולם מן הדין. ולא אמר לזכות את החייב ואין בעתירה בעבירה שום שכר לרשע כמו שאמר על דבר זה כי הקדוש ברוך הוא כבר אמר לכל הרשעים שובו אלי והשיבו מדרכיכם הרעים ואני אבטל מכם הפורענות ואשלם לכם שכר טוב על תשובותיכם עדי והתשובה בידי אדם היא. והוא יכול לעשותה וקרובה אליו מעתירות המעתיר שאינו מאמין בה ואינו דבר בידו שיכול לעשותו. ואלו היה מגיע שכר לרשע מחמת העתירה כשמעתירים עליו היה מן הדין ראוי שיהא קבול תשובתו לפני הקב"ה לענין מתן שכרו יותר חזק וגדול ומאחר שהקב"ה קרא לרשעים לחזור בתשובה ואמר שובו אלי ואשובה אליכם וכיוצא בזה הרבה וחק לנו יום צום העשור וקראו יום הכפורים והבטיחנו לומר שבו אנו מתכפרים על עונותינו שנאמר (ויקרא טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם. ועשיית רצונו של הקב"ה כמו כן מכפר עון ויש בדבר הזה טובה ותקנה גדולה לבני אדם המצויינין בעבודתו של הקב"ה ויש להם שכר בכך העתירה נמי מועילה להקל מן הפורענות או לדחותה ואין בדבר הזה ריחוק הדעת ולא להיות לו שכר בשבילה. שהרי נאמר ההגדה אמת משם רבותינו שהיא נאה ונתכונה לענין מה שזכרנו. ועל הדברים האלה הנאמרים משם רבותינו יש מן הדין לסמוך מלכת אחר זולתם. אמנם דין העתירה היא שוה ליום הכפורים וכמו שאמר במשנה אחטא ואשוב אחטא ויום הכפורים מכפר ואמרו בתלמוד אגב דברים הואיל כשיחטא אדם על כונת שיום הכפורים מכפר עון עליו אין יום הכפורים מכפר עליו. וגם כמו כן יש מי שחטא וסומך על העתירה אין מקבלים עליו עתירה וכן הוא דין העתירה הרי נדחה דבר האומר שיש לו שכר בעתירה ונתבטל ונתרצה על הדרך שאמרנו נמצא העונש שהעניש הקב"ה את הרשעים על תנאי שאם לא יחזור בתשובה או לא יעתיר עליו מי שעתירתו מקובלת אז יענש שכן הבננו מדברי רבותינו שאמרו יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין. ואמר רבי יוחנן על אלישע הנקרא אחר כשאמות אכבה עשן מקברו. כי נח נפשיה דרבי יוחנן פסק קיטרא מקברא דאחר. ואלו ראיות גמורות שהעתירה מועלת נתברר מכל הדברים שהזכרנו שהשכר המיוחד לעולם הבא אין דרך לכל בריה ליכנס בו ולא לשטן ולא ל זולתו כדי שיחסיר ממנו משיעור מה שהוא ראוי לקבל כלום. ולא שיזכה החוטא ולא שיתוסף בפורענות יותר ממה שהוא חייב. כי אלה הם מדות הצדק אבל בעולם הזה אנו יודעים מדרך הדעת שיש יסורין המגיעים לקטנים ולצדיקים מפני שיש להם תקנה בדבר זה לעתיד לבא שהן עתידין לקבל עליהן שכר טוב יותר מכשיעור הצער שאירע להם. ויש בדבר זה עוד ראיה לבני אדם המצויינין בעבודתו של הקדוש ברוך הוא ותקנת דרכיהם. וכיון שיתכן עוד שינסה אותם מחמת דברי מקצת הברואים בזמן שהוא יודע שיש להם תקנה בדבר או שיוסיף בנסיונים או יקל ממנו. כל זה אין בו שום כיעור אף על פי שכבר זה ידוע ומקויים מן הדין. הרי הכתובים אומרים אותו ענין למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך ונסיון זה מענין איוב שהעיד בו הכתוב כי הוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע והתחיל להביא עליו אלו היסורים קשים וחזקים. ועקר סיבה היתה מדברי השטן. וביאר הכתוב שלא היה מחוייב בצרות וביסורים שבאו עליו. אלא הקדוש ברוך הוא התחילן כדי שיגמלהו טובה עליהם ולמען יראו כל הרואים והשומעים אותן קושי יסורים ומתקנים דרכיהם. כמו שנאמר (איוב ב ג) ותסיתני בו לבלעו חנם אינו חייב מזה שהבאתי עליו אלא לפי שגלוי וידוע לפני כי הוא ממתין ומיחל ביסורים הבאים עליו לכן הבאתי עליו וכדי שיגמלהו טוב בשכרו שהוא יותר מצרות שאירעוהו. כי יסורים המגיעים לו לאדם בעולם הזה יש מהם מה שמקבלים בתחילה לא על דבר אלא כדי שיזכו ויקבלו עליו גמול טוב ושכר גדול והוא הנקרא חנם. כי המנוסה בו אינו חייב שיבא עליו. ומהם מה שהוא פורענות ונקמה על עבירות שכבר קדמו הם והם בדרך החיוב ולא יאמר עליהן חנם ומתחזק דבר זה. ומתבאר יותר ממה שאמר הקב"ה ליחזקאל ונקוטותם בפניכם בכל הרעות אשר עשו לכל תועבותיהם וידעו כי אני ה' לא על חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת. מנה חטאתם וביאר הפורענות הבאה עליהם מן הדין האמת הוא שהם חייבים שתבא עליהם ואינם יסורים של חנם. שכל נסיון שבאים לבני אדם כדי שיזכו ויקבל עליהם שכר טוב כדרך הנסיון של איוב שהי' חנם כדי לזכותו עליהם. ואמרו בתלמוד בפרק השותפין ובפרק יום הכפורים כי זה השטן שהשטין על איוב הוא מלאך המות ודבר זה אינו רחוק מן הדעת הלא אמור בתורה ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו. וכתיב (במדבר כב לב) הנה אנכי יצאתי לשטן. וכתיב (שמות ג ב) וירא מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו והמלאך שנראה ובידו חרב שלופה הוא מלאך המות. ולכך אמר לבלעם כי עתה גם אותכה הרגתי. וכמו כן ראה דוד אותו כמו שנאמר (בראשית יח ב) וישא עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין השמים ובין הארץ וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים ואמר כי נבעת מפני מלאך ה' והוא בלא ספק מלאך המות. לפי שנשתלח להשחית העם כמו שאמור בענין. ומלאך ליהושע לחזקו במלחמה. והזהרה לשטן על איוב רק את נפשו שמור שלא תהרגהו. ויהי היום ר"ה מלאכים מזכירים מעשה בני אדם אם טוב אם רע ומבקשים לפני הקב"ה להסיר הספק מבני אדם שאומר למה הצדיקים בנעימות בעולם הזה ומביא עליהם יסורים להודיע לבני אדם צדקותיהם. וכדי להראות אתנניהם לבריות וכתיב (דברי הימים ב' יח יח) את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו וכתיב (דניאל ז י) דינא יתיב וספרין פתיחו. והוא אין צריך ספר כי הוא יודע המחשבות עד שלא נוצרו אלא כמנהגנו דברה תורה בלשון בני אדם. ומביא יסורין על הצדיקים עבור דברי השטן. לפי שבר"ה פוקד כל היצורים אנו תוקעים לזכור לנו עקידת יצחק ולערבב את השטן לדחותו מעלינו: