ויקרא ב:ו הלכה: משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין, משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות וספר החינוך

כָּל הַמְּנָחוֹת שֶׁיָּצַק עֲלֵיהֶן הַשֶּׁמֶן פָּסוּל לַעֲבוֹדָה כְּגוֹן הַזָּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁבְּלָלָן אוֹ פְּתָתָם אוֹ מְלָחָן כְּשֵׁרוֹת. הִגִּישָׁן אוֹ הֱנִיפָן חוֹזֵר הַכֹּהֵן וּמַגִּישׁ אוֹ מֵנִיף. וְאִם לֹא הִגִּישׁ וְלֹא הֵנִיף הַכֹּהֵן כְּשֵׁרוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב ב) "וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא ב ב) "וְקָמַץ". מִקְּמִיצָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה לִמֵּד עַל יְצִיקָה וּבְלִילָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְּזָר:

מִנְחַת הַמַּחֲבַת וְהַמַּרְחֶשֶׁת כֵּיצַד. נוֹתֵן הַשֶּׁמֶן בִּכְלִי וְנוֹתֵן עָלָיו הַסּלֶת. וְנוֹתֵן עַל הַסּלֶת שֶׁמֶן אַחֵר וּבוֹלֵל הַסּלֶת וְאַחַר כָּךְ לָשָׁהּ בְּפוֹשְׁרִין וְאוֹפֶה אוֹתָהּ בְּמַחֲבַת אוֹ בַּמַּרְחֶשֶׁת כְּמוֹ שֶׁנָּדַר. וּפוֹתֵת אוֹתָהּ פִּתִּים וְנוֹתְנָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת וְיוֹצֵק עָלֶיהָ שְׁאָר הַשֶּׁמֶן וְנוֹתֵן לְבוֹנָתָהּ:

כָּל אַרְבַּע מְנָחוֹת אֵלּוּ הָאֲפוּיוֹת. כְּשֶׁאוֹפִין אוֹתָן אוֹפִין כָּל עִשָּׂרוֹן עֶשֶׂר חַלּוֹת. וְאִם רִבָּה בְּחַלּוֹת אוֹ חִסֵּר כְּשֵׁרָה. וְכֵיצַד פּוֹתְתִין אוֹתָן. כּוֹפֵל הַחַלָּה לִשְׁנַיִם וְהַשְּׁנַיִם לְאַרְבָּעָה וּמַבְדִּיל. וְאִם הָיְתָה הַמִּנְחָה שֶׁל זִכְרֵי כְּהֻנָּה אֵינוֹ מַבְדִּיל וּפוֹתֵת. וְכֻלָּן פְּתִיתִין כְּזֵיתִים. וְאִם הִגְדִּיל הַפְּתִיתִין אוֹ הִקְטִין אוֹתָן כְּשֵׁרִים: