וְנָתַ֧ן אֶֽת־הַקְּטֹ֛רֶת עַל־הָאֵ֖שׁ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְכִסָּ֣ה ׀ עֲנַ֣ן הַקְּטֹ֗רֶת אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת אֲשֶׁ֥ר עַל־הָעֵד֖וּת וְלֹ֥א יָמֽוּת׃
משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים
בִּימֵי בַּיִת שֵׁנִי צָץ הַמִּינוּת בְּיִשְׂרָאֵל. וְיָצְאוּ הַצְּדוֹקִין מְהֵרָה יֹאבֵדוּ שֶׁאֵינָן מַאֲמִינִין בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהָיוּ אוֹמְרִין שֶׁקְּטֹרֶת שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מַנִּיחִין אוֹתָהּ עַל הָאֵשׁ בַּהֵיכָל חוּץ לַפָּרֹכֶת וּכְשֶׁיַּעֲלֶה עֲשָׁנָהּ מַכְנִיס אוֹתָהּ לְפָנִים לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. הַטַּעַם. זֶה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא טז ב) "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" אָמְרוּ כִּי הוּא עֲנַן הַקְּטֹרֶת. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ חֲכָמִים שֶׁאֵין נוֹתֵן הַקְּטֹרֶת אֶלָּא בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים לִפְנֵי הָאָרוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז יג) "וְנָתַן הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה'". וּלְפִי שֶׁהָיוּ חוֹשְׁשִׁין בְּבַיִת שֵׁנִי שֶׁמָּא כֹּהֵן גָּדוֹל זֶה נוֹטֶה לְצַד מִינוּת. הָיוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים וְאוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר שֶׁאָמַרְנוּ לְךָ. וְהוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה עַל שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּמִינוּת. וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין לְפִי שֶׁחָשְׁדוּ לְמִי שֶׁמַּעֲשָׂיו סְתוּמִין שֶׁמָּא אֵין בְּלִבּוֹ כְּלוּם:
אבודרהם
חסר אחד מכל סמניה חייב מיתה פי' כהן גדול שמביאה לפני לפנים שהרי בא לביאה ריקנית שכן כתוב וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות ומשמע הכתוב הוא בזמן שכסה הענן הקטרת את הכפרת כהלכתו וכמשפטו שכל סמניה בה לא ימות אבל אם חסר אחד מכל סמניה שאינו ענן הקטורת כהלכתו חייב דהכי אמרינן ביומא בפרק הוציאו לו ונתן את הקטורת על האש לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניסו מבפנים וכו' אם כן למה נאמר כי בענן אראה על הכפורת מלמד שנותן בה מעלה עשן ומנין שהיה נותן בה מעלה עשן תלמוד לומר וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחסר אחד מכל סמניה חייב מיתה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הצורי אינו אלא שרף מעצי הקטף. לא בא לחלוק אלא לפרש מהו צרי.
ספר החינוך
מצות קרבן זב כשיתרפא מזובו - להקריב הזב קרבן אחר שיתרפא מזובו, שנאמר (ויקרא טז יג יד) וכי יטהר הזב מזובו וגו' וביום השמיני יקח לו שתי תורים וגו'. והקרבן ההוא הוא שתי תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה, והוא נקרא מחסר כפרה עד שיקריבהו.