אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃
משנה תורה, הלכות בית הבחירה
אֵין בּוֹנִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט טו) "וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" בַּיּוֹם מְקִימִין לֹא בַּלַּיְלָה. וְעוֹסְקִין בַּבִּנְיָן מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְהַכּל חַיָּבִין לִבְנוֹת וּלְסָעֵד בְּעַצְמָן וּבְמָמוֹנָם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים כְּמִקְדַּשׁ הַמִּדְבָּר. וְאֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן לַבִּנְיָן. וְאֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב:
בן איש חי
הנכנס לבית הכנסת יזהר להתעכב מעט בפתח קודם שיכנס, ולהראות עצמו ירא וחרד ומזדעזע ליכנס בהיכל מלכו של עולם, וענין זה מועיל מאד אל השלימות של האדם ואל ההשגה, וזה סוד הפסוק "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט, ל), גם זה מה שאמרו בגמרא בענין אחיתופל שלימדו לדוד המלך עליו השלום פסוק "בבית אלהים נהלך ברגש" (תהלים נה, טו), שרמזו גם כן ענין ברגש שיתרגש האדם ויזדעזע בעת כניסתו בבית אלהים שהוא בית הכנסת עד כאן לשון רבינו ז"ל בשער הכונות יעוין שם: ובספר "כתר מלכות" כתיבת יד כתוב בכל יום כשיכנס לבית הכנסת יעמוד בפתח ויאמר פסוק "ואני ברוב חסדך וכו'" (תהלים ה, ח) ויכנס, וכשהוא נכנס והולך שם יאמר אחר הפסוק הנזכר "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה" (שם מו, ח) והוא פסוק של אברהם אבינו עליו השלום, ואחריו פסוק "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך" (שם פד, יג) והוא של יצחק אבינו עליו השלום, ואחריו פסוק "ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו" והוא של יעקב אבינו עליו השלום, ואם אפשר לאומרם כולם בעמדו בפתח הנה מה טוב, ואם לא אפשר יאמר שלשה פסוקים אלו כשהוא נכנס והולך ובחול לא יאמר פסוק "ואני ברוב חסדך" אלא אם כן לובש תפילין, אבל בשבת ויום טוב דאין מניחין תפילין יאמר פסוק "ואני ברוב חסדך", ולא בעינן שיהיה מעוטף בציצית דדי בזה בטלית קטן שעליו:
ספר מצוות קטן
לירא מקדש דכתי' (ויקרא י״ט:ל׳) ומקדשי תיראו. ובזמן הזה הוה בית הכנסת מקדש מעט. לירא מקדש פי' בפרק קמא דיבמות נאמרה שמיר' ומורא בשבת ונאמרה שמירה ומורא במקדש מה שבת לא משבת אתה ירא [דלא כתיב ביה מורא אלא אני ה'] אלא ממ' שהזהיר על השבת אף מקדש לא ממקדש אתה ירא [כגון להשתחוות לו] אלא ממי שהזהיר על המקדש. ומה שמירה האמורה בשבת לעולם אף שמירה האמורה במקדש לעולם פירוש בהמ"ק ואע"פ שחרב ואיזוהי מורא מקדש לא יכנס בהר הבית לא במנעליו ולא באפונדתו [אפונדתו פי' כמו חגורה שמשימין בו מעות] ולא יעשנה קפנדריא: [קפנדריא פי' קצור הליכתו]. ורקיקה מק"ו [פירש מק"ו מלבוש שק שכתוב במלך בשר ודם כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק ] ובתי כנסיות שלנו אסור לעשות קפנדריא אבל לא רקיקה ומפרש בפרק הרואה משום דלא קפדי אינשי לעשות רקיקה בחצרם [ואין מחשבין בהן חשבונות אלא של מצוה] ואסור לנהוג בהם קלות ראש ולאכול בהם לבד סעודת מצוה: ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ובכולן תלמידי חכמים מותרין כדאיתא בירושלמי עפרא דבי כנישתא לספריא ולתלמידהון: