לֹֽא־יקרחה [יִקְרְח֤וּ] קָרְחָה֙ בְּרֹאשָׁ֔ם וּפְאַ֥ת זְקָנָ֖ם לֹ֣א יְגַלֵּ֑חוּ וּבִ֨בְשָׂרָ֔ם לֹ֥א יִשְׂרְט֖וּ שָׂרָֽטֶת׃
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים
הַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט כח) "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם". אֶחָד כֹּהֵן וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל. שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חָמֵשׁ מֵתִים אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד לוֹקֶה חָמֵשׁ. וְהוּא שֶׁהִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים
הַקֹּרֵחַ קָרְחָה עַל הַמֵּת לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד א) "וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת". אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן שֶׁשָּׂרַט עַל הַמֵּת אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת. הַקֹּרֵחַ אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ קָרְחוֹת עַל מֵת אֶחָד לוֹקֶה כְּמִנְיַן הַקָּרְחוֹת וְהוּא שֶׁהִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל קָרְחָה וְקָרְחָה. אֶחָד הַקֹּרֵחַ בְּיָדוֹ אוֹ בְּסַם אוֹ הִטְבִּיל אֶצְבְּעוֹתָיו בְּסַם וְהִנִּיחָם בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת בְּרֹאשׁוֹ בְּבַת אַחַת הוֹאִיל וְקָרַח חָמֵשׁ קָרְחוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא הַתְרָאָה אַחַת לוֹקֶה חָמֵשׁ שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן בָּאִין כְּאַחַת. וְחַיָּב עַל כָּל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא ה) "לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם". וְכַמָּה שִׁעוּר הַקָּרְחָה כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ כִּגְרִיס פָּנוּי בְּלִי שֵׂעָר:
ספר מצוות קטן
שלא לקרוח קרחה דכתיב (ויקרא כ״א:ה׳) לא יקרחו קרמה בראש'. ואיסור קרחה בין בכל הראש ובין בין העינים: ודוקא על המת: וחייב על כל קרחה וקרחה בין ביד בין בכלי ואפילו בבת אחת: ואם סך ה' אצבעות בסם שקורין נש"א והניחם בה' מקומות בראשו בהתראה אחת חייב ה': ושיעור קרחה כגריס: