ויקרא כא:כא הלכה: משנה תורה, הלכות ביאת מקדש, משנה תורה, מצוות לא תעשה וספר החינוך

מוּם קָבוּעַ כְּגוֹן שֶׁבֶר רֶגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד. וּמוּם עוֹבֵר כְּגוֹן גָּרָב אוֹ יַלֶּפֶת וְהִיא הַחֲזָזִית. וְלֹא הַמּוּמִין הַכְּתוּבִין בַּתּוֹרָה בִּלְבַד הֵן שֶׁפְּסוּלִין בְּכֹהֲנִים אֶלָּא כָּל הַמּוּמִין הַנִּרְאִין בַּגּוּף שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא יח) (ויקרא כא כא) "כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם" מִכָּל מָקוֹם. וְאֵלּוּ הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה דֻּגְמָא הֵן:

שלא יעבוד בעל מום עובר, שנאמר "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרַב" (ויקרא כא, יח).

שלא יעבד כהן בעל מום עובר - שלא יעבד כהן בעל מום עובר, שנאמר (ויקרא כא כא) כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש, כל רבויא הוא, ומרבה אפילו מום עובר, כי בתחלה יזהיר על מום קבוע, שיהא סבור שהוא מתר לעבד במום עובר שהוא קל ממנו, לפיכך הזהיר גם על העובר, והוא הגרב והילפת.