כָּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ מ֗וּם מִזֶּ֙רַע֙ אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן לֹ֣א יִגַּ֔שׁ לְהַקְרִ֖יב אֶת־אִשֵּׁ֣י יְהוָ֑ה מ֣וּם בּ֔וֹ אֵ֚ת לֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו לֹ֥א יִגַּ֖שׁ לְהַקְרִֽיב׃
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש
מוּם קָבוּעַ כְּגוֹן שֶׁבֶר רֶגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד. וּמוּם עוֹבֵר כְּגוֹן גָּרָב אוֹ יַלֶּפֶת וְהִיא הַחֲזָזִית. וְלֹא הַמּוּמִין הַכְּתוּבִין בַּתּוֹרָה בִּלְבַד הֵן שֶׁפְּסוּלִין בְּכֹהֲנִים אֶלָּא כָּל הַמּוּמִין הַנִּרְאִין בַּגּוּף שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא יח) (ויקרא כא כא) "כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם" מִכָּל מָקוֹם. וְאֵלּוּ הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה דֻּגְמָא הֵן:
משנה תורה, מצוות לא תעשה
שלא יעבוד בעל מום עובר, שנאמר "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרַב" (ויקרא כא, יח).
ספר החינוך
שלא יעבד כהן בעל מום עובר - שלא יעבד כהן בעל מום עובר, שנאמר (ויקרא כא כא) כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש, כל רבויא הוא, ומרבה אפילו מום עובר, כי בתחלה יזהיר על מום קבוע, שיהא סבור שהוא מתר לעבד במום עובר שהוא קל ממנו, לפיכך הזהיר גם על העובר, והוא הגרב והילפת.