ויקרא כג:כז הלכה: חכמת אדם, משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים, משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים וערוך השולחן

אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃

חכמת אדם

לאחר שנקבר המת יאמרו לך בשלום כן איתא בגמרא וברמב"ם ובכל בו כ' מנהגים שונים שנופלים על קברו ומנשקין העפר ועכ"פ חיוב על כל אדם לומר כשנפטר מן המת מה דאיתא בגמרא להדיא לך בשלום ותנוח ותעמוד לגורלך (וז"ל מעבר יבק ברכות המלוים אותו נשאר לו שמירה מעולה גם אחר שנקבר שהמצוה ההוא להנאתו ולהגן עליו מהלוית המת וכל צרכיו הוא חסד ואמת כי בהם תתחזק נפשו בצרור החיים):
אז"ל כשם שי"הכ מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת ולזאת כתבתי כאן שהוא לדעתי לאמיתו בע"ה:
בפ' אחרי יש לדקדק הרבה (א') דמשונה פרשה זו מכל הפרשיות שבתורה שכתב תחלה באיזה יום ואח"כ מה שיקריבו כדאיתא בפרשה אמור ובפרשה פנחס בי"ד לחדש תקריבו וכן כולם וכאן כ' תחלה כל סדר העבודה ובסוף כ' בחדש השביעי ואיפכא ה"ל לכתוב בחדש השביעי כו' (ב') כיון דסיים וכפר הכהן אשר ימשח כו' ממילא ידעינן שהוא דוקא בכה"ג וא"כ למה תני וכפל כ"ש אהרן אהרן וכך ה"ל לכתוב וידבר כו' ויאמר כו' על הכפרת בחדש הזה כו' וכפר הכהן כו' עד בגדי הקדש ואח"כ בזאת יבא כו' וכל הפרשה (ג') הא דפליגי בגמרא ר' וראב"ש חד אמר איל האמור כאן הוא האמור במוספין בפנחס וא"כ ק' למה כפל התורה לכתוב כאן האיל יותר משאר המוספין דלא הזכירו כאן (ד') בפסוק והיתה לכם לחקת עולם ואח"כ כ' עוד הפעם והיתה זאת לכם לחקת כו' ולמה כפל הפסוק ב' פעמים (ה') בפרש' ראשון לא נאמר והיתה זאת לכם ובפרש' ב' כ' זאת לכם (ו') מה שכתב ויעש כאשר צוה ה' פירש"י כשהגיע יה"כ עשה וקשה מאי רבותא שקיים מצות ה' ונ"ל עפ"י ששמעתי בשם מחו' הגאון החסיד מהר"א שדקדק מה שאמרו בגמרא הביאו רש"י ע"פ ובא אהרן ופרש"י כל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק הזה ע"ש ברש"י וק' וכי לא יוכל התורה לסדר הפסוקים כמו שסידרם רש"י ורמב"ן דחק בזה ותירץ הוא ז"ל עפ"י מדרש רבה בפרשה זו פ' כ"א א"ר יודן בר סימן צער גדול כו' ואל יבא בכל עת יש עת לז' שנים ויש לע' שנים כו' א"ל הקב"ה לא עת לשנה ולא לז' שנים כו' אלא בכל שעה שהוא רוצה לכנוס יכנוס רק שיכנס בסדר הזה ע"כ נשמע מזה שדוקא שאר כ"הג אסורים לכנוס לק"ק אלא בי"הכ אבל אהרן היה מותר לכנוס בכל שעה ושעה רק שיכנוס בסדר העבודה שנאמר בפ' זו ולפ"ז התורה דקדקה בסדר שהרי הטעם שאמרו בגמרא דקרא דובא אהרן הוא שלא כסדר דגמירי דה' טבילות וי' קדושין לכה"ג ביה"כ ואי כסדר הכתוב לא משכחת אלא ג' (עיין ברש"י) וזה דוקא ביה"כ היה הלמ"מ דצריך ה' טבילות אבל כשירצה אהרן לעבוד בשאר ימות השנה לא גמירי הלכתא וא"כ באמת אינו אלא ג' ועובד כסדר האמור בפ' וא"כ הפסוק ובא אהרן נכתב כסדר משום אהרן בשאר ימות השנה ע"כ דברי הגאון ותורת אמת היתה בפיהו וש"י והנה מדרש הזה נעלם מבעל ידי משה סוף פרשה תצוה דאית' שם כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבק"ק וכ' שהוא ט"ס וצ"ל בכל יה"כ וז"א דבאמת אהרן היה לו רשות לכנס בכל שעה ולפ"ז בפרשה תצוה דכתיב וכפר אהרן אחת בשנה צ"ל דר"ל אחת בשנה מחוייב לכפר. ולפ"ז מתורץ קושית א' ב' דלכן לא התחיל בחדש השביעי שהרי פרשה זו נאמרה לאהרן והוא מותר לכנס בכל שעה. וגם קושיא ג' דלכך כ' כאן האיל משום אהרן בשאר ימות השנה דאז אין מקריב מוספין אלא דוקא בי"הכ מ"מ צריך להקריב האיל. וגם קושית ד' וה' דלכן לא נכתב והיה זאת לכם דמשמע דקאי למעלה ובאמת מכאן מתחיל פרשה אחרת דעד כאן היה מדבר באהרן בכל יום וכאן מתחיל ענין אחר דבחדש הזה תענו ואז וכפר הכהן כו' ואח"כ סיים והיתה זאת לכם ר"ל כל סדר העבודה הנאמר למעלה לחקת עולם ומה שכתב שבת שבתון כו' לחקת עולם עוד הפעם נ"ל מדקרי ליה שבת ה"א דועניתם ר"ל בשאר ענוים חוץ מאכילה שהרי נקרא שבת ולכן כ' שבת כו' ואפ"ה ועניתם ר"ל אפילו מאכילה ובזה מיושב מה שכתב בסוף הפרשה ויעש אהרן שכתב רש"י להודיע זריזותו שעשה כן ביה"כ וק' דאין זה זריזות ולפ"ז א"ש דכונת הכתוב דתיכף כשאמר לו משה עשה כן באותו יום או למחר (ועפי"ז י"ל קושית המל"מ פ"ז מהל' כלי מקדש על מה שכתב הב"י בא"ח סימן קל"ג דאין מצוה במעלה עשן בכל השנה רק ביוה"כ שהרי ביומא ד' נ"ג אמרינן להדיא אין לי אלא ביה"כ בשאר ימות השנה מנין ת"ל וכסה ענן הקטורת וע"ש שדחק מאד ולפי הנ"ל לק"מ דר"ל כשנכנס אהרן בשאר ימות השגה חוץ מיה"כ):
במה אכף ואקדם לאחרון וראשון ילבין את חטאי האודם כשני:
שהחיינו וקיימני לסיים חלק ראשון ויזכני להתחיל ולסיים חלק שני:
שאל רבBookmarkShareCopy

משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים

כֵּיצַד הוּא קוֹרֵא. יוֹשֵׁב בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים וְכָל הָעָם עוֹמְדִין לְפָנָיו. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל. וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל עוֹמֵד וְקוֹרֵא (ויקרא טז א) "אַחֲרֵי מוֹת" וְ(ויקרא כג כז) "אַךְ בֶּעָשׂוֹר" שֶׁבְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת עַד סוֹף הָעִנְיָן וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים עַד סוֹף הָעִנְיָן קוֹרֵא אוֹתוֹ עַל פֶּה. וְלָמָּה קוֹרֵא עַל פֶּה שֶׁאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּר. וְלָמָּה לֹא יִקְרָא בְּסֵפֶר אַחֵר. לְפִי שֶׁאֵין אֶחָד קוֹרֵא בִּשְׁנֵי סְפָרִים מִשּׁוּם פְּגַם רִאשׁוֹן:
שאל רבBookmarkShareCopy

משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים

הַקּוֹרֵא יֵשׁ לוֹ לְדַלֵּג מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּעִנְיָן אֶחָד כְּגוֹן (ויקרא טז א) ״אַחֲרֵי מוֹת״ וְ(ויקרא כג כז) ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״ שֶׁבְּפָרָשַׁת (ויקרא כא א) ״אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים״. וְהוּא שֶׁלֹּא יִקְרָא עַל פֶּה שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב אֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת. וְלֹא יִשְׁהֶה בְּדִלּוּג אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים הַתֻּרְגְּמָן תַּרְגּוּם הַפָּסוּק:
שאל רבBookmarkShareCopy

שולחן ערוך, אורח חיים

זמין למנויי פרימיום בלבד