ויקרא כו:לא הלכה: משנה תורה, הלכות בית הבחירה, משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים, לקט יושר וערוך השולחן

וְלָמָּה אֲנִי אוֹמֵר בַּמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם קְדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא. וּבִקְדֻשַּׁת שְׁאָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְעִנְיַן שְׁבִיעִית וּמַעַשְׂרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא קָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא. לְפִי שֶׁקְּדֻשַּׁת הַמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי הַשְּׁכִינָה וּשְׁכִינָה אֵינָהּ בְּטֵלָה. וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו לא) "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" וְאָמְרוּ חֲכָמִים אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹמְמִין בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדִים אֲבָל חִיּוּב הָאָרֶץ בִּשְׁבִיעִית וּבְמַעַשְׂרוֹת אֵינוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּבּוּשׁ רַבִּים וְכֵיוָן שֶׁנִּלְקְחָה הָאָרֶץ מִידֵיהֶם בָּטַל הַכִּבּוּשׁ וְנִפְטְרָה מִן הַתּוֹרָה מִמַּעַשְׂרוֹת וּמִשְּׁבִיעִית שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מִן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה עֶזְרָא וְקִדְּשָׁהּ לֹא קִדְּשָׁהּ בְּכִבּוּשׁ אֶלָּא בַּחֲזָקָה שֶׁהֶחְזִיקוּ בָּהּ וּלְפִיכָךְ כָּל מָקוֹם שֶׁהֶחְזִיקוּ בָּהּ עוֹלֵי בָּבֶל וְנִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת עֶזְרָא הַשְּׁנִיָּה הוּא מְקֻדָּשׁ הַיּוֹם וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּלְקַח הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ וְחַיָּב בִּשְׁבִיעִית וּבְמַעַשְׂרוֹת עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמָה:

בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁחָרְבוּ בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו לא) ״וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם״ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שׁוֹמְמִין בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדִין. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹהֲגִין בָּהֶן כָּבוֹד בְּיִשּׁוּבָן כָּךְ נוֹהֲגִין בָּהֶן בְּחֻרְבָּנָם חוּץ מִכִּבּוּד וְרִבּוּץ שֶׁאֵין מְכַבְּדִין אוֹתָן וְאֵין מַרְבִּיצִין אוֹתָן. עָלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים תּוֹלְשִׁין אוֹתָם וּמַנִּיחִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָן הָעָם וְתֵעוֹר רוּחָם וְיִבְנוּם:

תשובת הגאון מוהר"ר איסרלן זצ"ל.¹ פסקים וכתבים סי' קע"א ועי' בד"מ סי' רע"ו סק"ה. ואשר שאלת אם השם שנכת' בתפלות ובמחזורים אם נמחק הוא? נר' דמטעם הגימטרי' אין לאסור, דא"כ הודא"י נמי לא יהא נמחק שהוא בגי' שם המיוחד. ומטעם שהוא רומז לשם ונכתב כדי להורות על השם אין נראה לאסור ג"כ. שהרי אמרי' בפ' שבועות העדות² דף ל"ה ע"ב. דכל שלמה דשיר השירים קדש, ונכת' ג"כ להורות על השם, וא"ה כתבו התו' שם דנמחק הוא. אך בהא מסתפינא דכיון דזה השם כת' יו"ד בתחילה דהיינו התחלת שם המיוחד ככתיבתו והוי כמו ראש התיבה, ובתו' פ' שבועות העדות כתבו בשם פר"ח³ שם ע"א. דא"ד מן השם כקריאתו אינו נמחק. ואע"ג דש"ד משד"י וצ"ב מצבאות נמחק הכא בא"ד משום דמשם המיוחד הוא יש להחמיר יותר, כל זה איתא בתו'. ואע"ג דא"ד הם שתי אותיות מהשם וגם דלא כת' אחריהם מידי, משא"כ בנדון דידן דאין כאן אלא התחלת אות אחת, ותו דכת' אחריו אותיות וסימנים שאינ' מן השם. מ"מ אולי י"ל דהואיל והוא מן השם המיוחד ככתיבתו יש להחמיר יותר ואם אין צורך גדול בדבר למה נתיר למוחקו. היה כתוב בס"ת חרבה⁴ ויקרא כ"ו, ל"א ול"ג. בה' וא' לסופר אינך צריך למוחקו כל הה"א רק הנקודה מן ההא ועשה חית.⁵ ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' פ"ב כתב סופר שטעה וכתב ה' במקום ח' בדיעבד אם גירר רגל שמאלי וגגה של ה' עד שנשאר ממנה כמו ז' אחרת כנגדה ודבקם מלמעלה בחטוטרות הנהוגה כשר ולכתחילה היה צריך לגרור כל הה"א כי זה כלל גדול דכל מה שנכתב בפסול צריך המתקן לגרור. אבל לעשות חית בלא מחק אינו רוצה להתיר.