זכריה יב:ט הלכה: אבודרהם

על הנסים וכו' עד בזמן הזה כבר פירשנוהו למעלה. בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה כשעמד עליהם המן הרשע על שם ביום עמדך מנגד הנאמר בעשו זקנו. בקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וכו' כך הוא מפורש במגלת אסתר. ואמר בקש להשמיד כלומ' המן בקש להשמיד את ישראל אע"פ שהיה בידם זכות. והקב"ה ממתין להשמיד את הגוים עד שלא ימצא זכות בידם כדאמרינן בתנחומא והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם, אמרו ישראל לפני הב"ה רבונו של עולם מי ממחה בידך עד שאתה אומר אבקש, אמר להם כשאבקש להם זכות ולא אמצא אשמידם באותה שעה. בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז יש לשאול כיון שהפיל פור והגיע לחדש אדר למה המתין עד י"ג בו ולא כתב בספרים להיות עתידים בראש אדר או לשבעה בו שמת משה. ויש לומר לפי שתגבורת האבל ביום שביעי על כן אמר בי"ג באדר שהוא שביעי למיתת משה. ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצתו על שם מפר מחשבות ערומים. ואמר עצתו על שם דכתיב בתריה ועצת נפתלים נמהרה. וקלקלת את מחשבתו לשון חכמים הוא. והשבות לו גמולו בראשו על שם כאשר עשית יעשה לך גמולך ישוב בראשך הנאמר בעשו זקנו של המן. ואמר גמולו כי המן בקש להשמיד את כל היהודים ביום אחד כמו שכתוב במגלה והשיב לו הבורא יתב' גמולו מדה כנגד מדה שנא' אשר נתן המלך ליהודי' אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם וכתי' בתריה ביום אחד בכל מדינות המלך אחשורו'. ועוד והשבות לו גמולו בראשו על שם וגולל אבן אליו תשוב כמו שמפרש והולך. ותלו אותו ואת בניו על העץ וזהו על העץ אשר הכין לו כלומר כאלו הכינו לעצמו כי לבסוף הוא נתלה עליו ועליו הכתוב אומר ופושע מבטן קרא לך קרי ביה קורה לך בה"א כלומ' שהקורה שהכין למרדכי לו היתה, לך עולה למנין חמשים לרמוז יעשו עץ גבוה חמשים אמה. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך וכו' כמו שפירשנו למעלה. וחוזר למקום שפסק וגומר התפלה.