זכריה יד:א הלכה: שלחן של ארבע, משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים, סידור רש"י וספר המחכים

והנה אבאר לך בכאן שלש סעודות של שבת. (שבת דף קיט) אמרו רז"ל חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת שנא' (שמות ט"ו) אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה, ובשכר המצוה אמרו (שם) כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמות גוג ומגוג, ובכל אחד משלשתן הזכיר הכתוב יום. חבלו של משיח (מלאכי ג) לפני בוא יום ה'. דינה של גיהנם (שם) הנה יום ה' בא בוער כתנור וכתיב (שם) ולהט אותם היום הבא. מלחמות גוג ומגוג (זכריה יד) הנה יום בא לה'. וטעם שלש סעודות שבת כנגד שלש מעלות עליונות שהן שלש סעודות אשר לנפש בחיים הנצחיים האמתיים הנקראים חיי העוה"ב וצרור החיים:

בְּסֻכּוֹת בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים הָרִאשׁוֹנִים קוֹרִין בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁהִיא (ויקרא כב כז) ״שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז״ וְגוֹ׳‎ וּמַפְטִירִין בְּיוֹם רִאשׁוֹן (זכריה יד א) ״הִנֵּה יוֹם בָּא לַיְיָ׳‎״. וּבְיוֹם שֵׁנִי (מלכים א ח ב) ״וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה״. וּבְיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן קוֹרִין (דברים טו יט) ״כָּל הַבְּכוֹר״ וּמַפְטִירִין (מלכים א ח נד) ״וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה״. וּלְמָחָר קוֹרִין (דברים לג א) ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״ וּמַפְטִירִין (מלכים א ח כב) ״וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה״. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּפְטִירִין (יהושע א א) ״וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה״. וּבִשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג קוֹרִין בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג:

ערבית של מוצאי יום טוב, [מתפללים] אתה חוננתנו, כדרך שמתפללין במוצאי שבת, ומבדילין על הכוס במוצאי יום טוב, אבל לא מברכין על המאור ועל הבשמים, ואמר ר' זירא יום [טוב] שחל להיות באמצע שבת אומר המבדיל בין קודש לחול, מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה. לשבת וסוכה גומרין את ההלל, יתגדל תתקבל, וקורין כל הציבור ספר קהלת בישיבה, ליתן חלק לשבעה וגם לשמונה, קדיש, ומוציאין ב' תורות, וקורין ראה אתה אומר (שמות ל"ג י"ב), בשבת שבחול המועד, בין בפסח בין בחג, מתוך שלמדנו מתוכה [הלכות] המועד, שכן שנינו במסכת חגיגה, את חג המצות תשמור (שמות כ"ג ט"ו), לימד כאן על חולו של מועד, [ומפטיר, יום ראשון דחוה"מ] הוא קורא ביום השיני וביום השלישי שבכל מקום המפטיר עולה לחובת היום, הילכך ליקרי כאן בספיקא דיומא, והרי ספק שלישי הוא, וכן כל יום ויום של חולו של מועד האחרון קורא ספיקא של יום, שכן שנינו במסכת מגילה, ביום טוב הראשון של חג קורין בפרשת קרבנות שבתורת כהנים, ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות של חג, והאי קורין דקתני אאחרון קאי, (הכא) [אאחרון הבא] בכל מקום קורא חובת היום, דאי אכולהו ארבעה גברי קאי, אם כן יומא קמא דחול המועד קרי ארבעה גברי. ביום השיני, וביום השלישי, וביום הרביעי, וביום החמישי, יומא תניינא, ביום השישי, וביום השביעי, ביום השמיני, אם כן בתרי יומי הוו מסקי לכולהו קרבנות החג, אלא על כרחך באחרון מיירי, המחוייב לקרוא מוספי של יום בכל מקום. ואותו האחרון קורא ביום טוב ראשון של חג בפ' קרבנות שבתורת כהנים, ובחמשה עשר יום לחדש השביעי בפנחס, ומפטיר הנה יום בא לה' (זכרי' י"ד) והשאר כבר קראו בתחילה קודם לזה בפרשה הקבועה ליום שור או כשב, ושאר כל ימות החג הם חולו של מועד יהא קורא האחרון בזה בקרבנות החג בפרי החג המתמעטין והולכין, שעל זה מותר לספר מעשה מוסף היום העשוי באותו היום שהוא עומד בו: