יהושע ד:יט הלכה: אגרת השבת, לקט יושר וערוך השולחן

ואפרש לך ״ועשת את התבואה לשלש השנים״ (שם כה כא).⁸⁷ כתוב ״וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת, הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו. וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים. וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן, עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן״ (ויקרא כה כ-כב). ראב״ע פירש על אתר: ״הנכון בעיני שפירוש ׳ועשת את התבואה׳ — שאתן ברכה בששית שיספיק ויוסיף עוד שנה, ובשנת היובל יהיו שלש שנים בלא תוספת״. דע, כי רגע נשאר ביום התורה חשוב כמו יום. ״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״ (שם יב ג), והנה הנולד ביום ששי לפני בוא יום השבת חצי שעה, הוא נמול בקר יום הששי, והנה לא עלו לו מעת לעת שבעה ימים שלמים.⁸⁸ ״המשל, שנולד ביום ששי לפני שקוע השמש בעיר הזאת שהיא רדוס בתקופת תמוז, והיום ארוך ט״ז שעות שלימות, והנה יומל הבן בקר יום ששי שהוא יום שמיני כפי חשבון התורה, והוא יום שביעי ואיננו שלם רק יחסרו ט״ז שעות״ (פירוש דניאל א א). וככה יום בשנה חשוב שנה.⁸⁹ ״יום אחד בשנה חשוב שנה״ (ראש השנה ב ב). והנה יש מי שיספור אותה, ויש מניחה על השלימה.⁹⁰ ״משפט העברים פעם יום בשנה חשוב שנה, ופעם לא יחשבו שנה עד תמה. הלא תראה כתוב כי דוד מלך ארבעים שנה (מלכים־א ב יא), ובמקום אחר הוסיף ששה חדשים (שמואל־ב ה ה). וכתוב כי מלך נדב בשנת שתים לאסא (מלכים־א טו כה), ומלך בעשא אחריו בשנת שלש לאסא (שם טו כח). וככה תמצא ׳שתים עשרה׳ (מלכים־ב ח כה) גם ׳אחת עשרה׳ (שם ט כט). ו׳שמונה עשרה׳ (ירמיה נב כט) גם ׳תשע עשרה׳ (שם נב יב). ורבים ככה״ (שיטה אחרת לבראשית יא י, עמ׳ קפח). והנה כתוב ״תשאו את עונותיכם ארבעים שנה״ (במדבר יד לד), וזה המעשה היה בשנה השנית, והשם לא יעניש לפני העון. על כן מספר הארבעים הוא שלא עברו את הירדן עד ״בעשור לחדש הראשון״ (יהושע ד יט) בשנת אחת וארבעים. והפך זה ״אכלו את המן ארבעים שנה״ (שמות טז לה). ובמקרא ה״שבע עשרה״ (מלכים־א יד כא) היא ״שנת שמנה עשרה״ (שם טו א),⁹¹ ״הלא ידענו כי ירבעם ורחבעם בחדש אחד מלכו, והנה כתוב כי רחבעם מלך שבע עשרה שנה (מלכים־א יד כא), וימלוך אביה בנו תחתיו בשנת שמונה עשרה לירבעם (שם טו א)״ (פירוש דניאל א א). גם ״תשע עשרה״ (ירמיה נב יב, ראה שם נב כט).⁹² ״׳שמונה עשרה׳ (ירמיה נב כט) גם ׳תשע עשרה׳ (שם נב יב)״ (שיטה אחרת לבראשית יא י, עמ׳ קפח). ובפירושו לדניאל א א הסביר: ״הנה מלך יהויכין בנו שלשה חדשים ותפשו נבוכדנצר בשנת שמונה למלכו, והיא שנת עשתי עשרה ליהויקים, ומלך צדקיהו עשתי עשרה שנה, והיא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנצר, והנה בשלשה חדשים נהרג יהויקים וגלה יהויכין בנו. ואל תתמה בעבור שתמצא כתוב ׳בשנת שבע׳ לנבוכדנצר (ירמיה נב כח), וככה על צדקיהו היא ׳שנת שמונה עשרה׳ (שם נב כט), כי במספר המלכים כאלה וכאלה״. ״ובשנת אחת עשרה״ (מלכים־ב ט כט), ו״בשנת שתים עשרה״ (שם ח כה). ואחזיהו מלך ״בשנת שבע עשרה ליהושפט״ והוא מלך שנתים (מלכים־א כב נב), ומלך אחריו יהורם אחיו ״בשנת שמונה עשרה ליהושפט״ (מלכים־ב ג א). וככה רבים.

[כת' החבר ר' חעבל י"ץ], ואשר דרשתני בההיא די"ב חדש על אביו ועל אמו. דע כי העולם נוהגים שביום התענית והקדיש אין מחליפין בגדיהם ונוהגים עדיין תורת י"ב חדש¹ עי' תה"ד סי' רצ"ב ובט"ז סי' ת"ב סק"ט ובש"ך שם סק"י ובהגהות יד אפרים לט"ז או"ח סי' תקס"ח סק"ד. אע"פ שכלו אתמול כדי להצטער ביום שמת בו אביו כמו שהוא מתענה באותו יום. אמנם אם חל בשבת או במועד מחליפים בגדיהם לפי שאין מתענין ג"כ. וז"ל תשובת שאי' מהרי"ל ז"ל² סי' ל"א.: ויום שמת בו אב או אם יש להתענות באדר הראשון או השני? על דבר זה שאלו את רבותי באושטריך ולא הושוה דעתם. יש שהורה בראשון ויש בשני ואני איני כדאי להכריע. אלא דיש קצת להביא ראייה מפטירת משה רבינו דמתענין בראשון, כי אותן הימים כתובים בה"ג. ושמא תאמר הכי הוי עובדא דשנה מעוברת היית' ונפטר בראשון, איברא לאו הכי הוה דבאדר הסמוך לניסן נפטר, דילפי' פטירתו ז' אדר מן³ יהושע ד', י"ט. והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש פ"ק דקדושין⁴ דף ל"ח ע"א. וכן לידתו בז' באדר הסמוך לניסן פ"ק דסוטה⁵ דף י"ב ע"ב. דמנה ג' חדשים מיום לידתו עד ו' בסיון יום מתן תורה אליבא דר' אחא בר חנינא. ולר' חנינא⁶ ובנדפס איתא ר' יוחנן. בר פפי היה באדר הראשון יום לידתו. מ"מ פטירתו באדר הסמוך לניסן כדלעיל. ועוד דאמרי'⁷ נדרים ל' ע"ב. בנדרים הלך אחר לשון בני אדם והא כנדר דמיא דסתמא אדר הראשון אליבא דר"י סוף פרק קונם יין⁸ שם דף ס"ג ע"א. דבשטרות כותב אדר סתם וק"ל כותיה לגבי ר"מ. וכן לר"מ משמע הכי אלא דמחלק בין ידע שתתעבר ללא ידע, להכי אין ראיה לר"מ ואנן ידעינן בקביעות עיבור גו"ח.⁹ גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט בשנות המחזור המה מעוברות, ועי' בטוא"ח סי' תכ"ח. ובפ"ק דמגילה¹⁰0 דף ו' ע"ב. אי לאו משום מסמך גאולה לגאולה ושאר דרשות אשר שם היו מקדימין לעשות פורים בראשון, מיהו התם איכא טעמא אין מעבירין על המצות כדאיתא התם. ועוד כי היכי דבשבט לא מספקינ' כלל¹¹1 ובנדפס איתא דבשש לא מספדינא וט"ס הוא. אע"ג דשנה מעוברת ה"נ נימא באדר הראשון כיון דאדר סתמא אקרי אליבא דר"י כדלעיל. ועם כל זה ראיתי בשכבר בספר חסידים¹²2 סי' תשי"ב, ועי' מג"א סי' תקס"ח סוף סק"כ. שאחד מת אביו באדר ראשון בשנה מעוברת והיה מחמיר בשנה פשוטה לומר קדיש גם בשבט או להיפך שכחתי, נאום הקטן הלוי.

ושמא תאמר: דאם כן לא הוה ליה לתלות בשבת, אלא בעשירי לחודש? דיש לומר: כיון דבעשירי בחודש מתה מרים – לא רצו לתלות בהיום, לעשותו יום שמחה. ועוד: דבעשור לחודש עלו מן הירדן, כדכתיב ביהושע, והייתי אומר דהזכרון הוא לנס הירדן – לזה קבעוהו על שבת, ד[ב]עליית הירדן לא היתה בשבת (ב"ח). ושמא תאמר: מה איכפת לנו אם נתלה בירדן? דיש לומר: דימים אלו אנו תולים בניסי מצרים, שהם גדולים מניסי הירדן.