וַיֹּאמֶר֩ שַׂר־צְבָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ שַׁל־נַֽעַלְךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔ךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה עֹמֵ֥ד עָלָ֖יו קֹ֣דֶשׁ ה֑וּא וַיַּ֥עַשׂ יְהוֹשֻׁ֖עַ כֵּֽן׃
שולחן ערוך, יורה דעה
אִם מִלֵּא מֵהַגַּת כּוֹס יַיִן וְכִוֵּן לִשְׁלוֹתוֹ (פי' לַהֲסִירוֹ מֵעִנְיַן שַׁל נַעַלְךָ) (יְהוֹשֻׁעַ ה, ט"ו) מֵהַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּים, הָוֵי הַמְשָׁכָה. וְכֵן אִם נָתַן סַל לְתוֹךְ הַגַּת אוֹ גִּיגִית דְּרוּכָה, נִקְרָא הַמְשָׁכָה (סה"ת וּסְמַ"ג), כֵּיוָן שֶׁהַיַּיִן צָלוּל נִכְנָס לְתוֹךְ הַסַל וְנִבְדָּל מֵהַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּים. אֲבָל אִם לָקַח הַחַרְצַנִּים עִם הַיַּיִן, לֹא הָוֵי הַמְשָׁכָה. וַאֲפִלּוּ אִם לְקָחָן עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּיַחַד, מֻתָּר לְהַחֲזִיר הַמֹּתָּר.